הנסיך שלי- פרק 1

״טוב, עשיתי את שלי. תביא את הכסף״, אמרתי לו כשהגענו למקום מבטחים.
״תחזירי אותי הביתה קודם״ 
״מה?! לא!!!״ אני אומרת לו את דעתי.
״כן!״
״לא!״
״כן!״
״לא!״
״כן!״
״*ל-א-!*״
״אהה…כן!״
״אני שחררתי אותך, אתה צריך להביא לי כסף!״ אני צועקת עליו.
״אהה…אולי הייתי מביא לך *אם* היה לי כסף כאן!״ הוא צועק חזרה.
״מה?!?!?! לא ארגנת כסף?!?!?!? מה אתה חמור?!?!?״
״אההה…את חמור!״ הוא עונה תשובה עלובה.
״אני? חמור? רציני כאילו?״ אני שואלת אותו ביובש.
הוא מהנהן, לא מבין את הבעיה.
״התכוונת לאתון אולי?׳ אני מנסה להבין.
״אההה….״ הוא מנסה להבין למה התכוונתי במילה ׳אתון׳.
אני פולטת צחוק ״שאני יבין, אתה לא יודע מה ההבדל בין חמור לאתון?!״
הוא לא מבין מאיפה נפלתי.
״גאד מאיפה אתה נפלת?!״
״מהחלון שם, נפלתי איתך…״ 
אני תוקעת בו מבט. ״התכוונת *מאיפה* אתה!״
״אההה…אני מברוודל״ הוא עונה בביטחון.
״ב-ב-ברוו-ברוודל?!״ אני מסתכלת עליו בשוק.
״כן, למה מה קרה?״ 
בואו נסביר משהו.
אין מישהו שלא יודע מה זה ברדוול. זה אחד ה-ארמונות.
חיים בה משפחת אצילות שמשפיעה יותר מהמלכה. וזה אומר הרבה.
מספרים שאת העצים שם הביאו ביבוא מיוחד מיערות ברזיל ושיש שם חדרים שלמים שנועדים רק בשביל הכסף והם מתחלקים לאבני חן, יהלומים, כסף, נחושת ומטילי זהב. שיש שם חיות אקזוטיות מכל העולם. שעלות האוכל לארוחה אחת הוא 571230$.
זה היה ההסבר על ברוודל. ועכשיו בואו נחזור לשיחה…
״שאני יבין,״ אני מסתובבת ובוחנת אותו ״אתה גר בברוודל ואין לך כסף?!״
״יש לי…״ הוא מסביר ״פשוט אין לי כאן!״
״ומה זה עוזר לי?!״
״אם תלווי אותי לביתי, ותשמרי עליי מסכנות אני מבטיח שאתן לך שם את הכסף שאני חייב לך ואפילו, אם אני יהיה במצב רוח טוב יעלה לך את השכר.״ הוא מציע לי עסקה.
״אתה מחדע לזה שאני יכולה ברגע זה למסור אותך חזרה לשוטרים?!״
״ואת מודעת לזה שאם תעשי את זה אני יכול בקלות להסגיר אותך? השומרים מאוד יסמכו לקבל לידם את המבריח הנודע בכל הכלא״ הוא מחזיר לי בהתגרות.
כאן ילדים, אני נמצאת בבעיה.