מסתכלים מהצד- פרק שישי

-מנקודת המבט של קרן-
הוא אמר את זה. שלוש מילים שיכולים לשנות את הכל. יכולתי להגיד כל כך הרבה דברים אבל הייתי מופתעת מדי כדי להוציא מילה, כשנסיתי לדבר רק גיחוך יצא מפי.
" הבנתי." אחרי שניות אחדות שנראו כמו נצח עידן הזיל דמעה ורץ במהירות ממני. הייתי יכולה לרוץ אחריו ולדבר איתו, אבל לא עשיתי זאת. למרות שכל כך רציתי פשוט הייתי דבוקה לספסל.
עוד מעט נגמר השיעור הלפני אחרון ואני מחליטה ללכת הביתה כבר עכשיו, בכל מקרה אני לא יצליח להתרכז בשיעור. התחלתי לצעוד לביתי וכשהתרחקתי קצת מהבית ספר התחלתי לרוץ, להוציא את כל המתחים האלו שגברו על גופי, בזמן שאני רצה אני חושבת רק על דבר אחד ומשחזרת שוב ושוב את דבריו של עידן וכל פעם אני מרגישה שבורה שאני זאת שגרמתי לו לבכות. משחזרת שעידן אומר לנו שהוא חותך את הורידים שלו. ואז משום מקום זה בא לי, ודמעה יורדת מהעניים שלי. לא יכולתי כבר לעצור אותה, אבל למרות הדמעות אני ממשיכה לרוץ, אפילו מהר יותר. כשהגעתי הביתה הייתה כבר השעה 2 וחצי ובשעה הזאת אמא שלי אמורה להגיע הביתה אז אני שוטפת את הפנים עד שאין שום זכר לדמעות שירדו לי.
" למה לא היית היום בבית ספר?" תום, אחי התאום נכנס ראשון הביתה
" לא עניינך." אמרתי לו והפניתי את גבי אליו
" קרה משהוא?" תום שאל והתיישב ליידי במיטה , תום הוא אחי הגדול ברבע דקה הוא לומד איתי באותה השכבה אבל בכיתה אחרת משלי.
" אין מצב שתעזוב אותי בשקט?" שאלתי את תום וקולי רעד טיפה
" נראה לך?" תום אמר וחייך
" הייתי בספסלים עם כמה חברים כל היום, לא היה לי כוח ללמוד." אמרתי לו חצי מהאמת
" אז למה בכית?" הוא הוא ישיר מאוד.
" איך אתה יודע שבכיתי?" הייתי מופתעת שהוא גילה את זה בכזאת מהירות
" לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה." הוא ענה לי בזלול וחייך את החיוך הכי מעצבן שלו
" מה הסגיר אותי?" החלטתי שאין טעם כבר להיאבק באמת
" עיניים אדומות, טישו בשירותים, וזעה שאומרת שרצת ואת רצה רק כשאת עצובה." הוא אמר במהירות מסחררת
" אז מה קורה איתך קרן?" הוא לא מרפה
" גליתי שידיד שלי מאוהב בי." אמרתי ורעד עבר בגופי
" נו אז? זה מעולה . לא?" תום כנראה לא הבין למה אני מכוונת
" זה הידיד הכי קרוב שלי, אני לא רוצה אותו בתור בן זוג שלי… אני אוהבת אותו בתור ידיד שלי." הסברתי לתום
" מי זה בכלל?" תום כמובן לא יכל לא לשאול את השאלה המתבקשת
" נראה לך שאני הולכת להגיד לך." אמרתי לו והסתכלתי היישר לעיניו החומות
" כן. נראה לי." הוא לא הוריד את העיניים שלו מהעיניים שלי
" אז אתה טועה." אמרתי לו וכעס עבר בגופי
" אפשר לנחש לפחות?" הוא לא וויתר
" מישהוא עוצר אותך?" שאלתי אותו
" אוריה?" הניחוש הראשון שלו היה כושל. נראה לו שהייתי אומרת לא לאוריה? אוריה הוא הילד היחידי בשכבה שגם רגיש וגם חתיך. פשוט מושלם ! אבל לא פנוי לצערי..
" הלוואי." עניתי לו
" רם החליט לחזור?" הוא הזכיר לי אותו. איכס. אני לא יכולה כבר לחשוב עליו.
" איכס. לא." אמרתי בדיוק את מה שאני חושבת על רם
"אלון?" הוא שאל
" אלון עבר לפנימייה להזכירך." גיחוך נפלט מפי
" מממ… עידן?" תום שאל וקלע בול. מה אני אמורה להגיד עכשיו?!
אבל למזלי מישהוא דפק בדלת ואני רצה במהירות כדי לפתוח, ואז אני מבינה מי זה שם מולי. האקס שלי. רם.