אהובת השדים – פרק 6
המורה טולן היה אכזרי, הוא הוביל אותנו דרך הקפיטריה, בזמן ארוחת הבוקר בלי להתחשב בעובדה שאני הייתי רק עם תחתונים וחזייה שחורה. ידעתי שהרבה בנים היו מוכנים לשלם מיליוני דולרים בשביל לראות אותי ככה. ומייקל, ואו טוב זה מייקל. הוא הצליח ללבוש את הג'ינס שלו בזמן, אבל שום דבר חוץ מזה. הוא היה בלי חולצה והוא נראה מדהים, הבטן שלו הייתה כל כך שרירית. כל כך הרבה קוביות שלא הצלחתי לספור. והידיים שלו היו שריריות בטירוף, לעזאזל כמה פעמים ביום הוא הולך למכון כושר?
הבנים בקפיטריה פשוט בהו בחזה שלי בלי להסתיר את התאווה הגברית והתשוקה שלהם.
בנות בהו בשרירים של מייקל מצחקקות ומתלחשות – כאילו שאנחנו לא שומעים אותן – טוב נו למי אכפת? הוצאתי מהערב של אתמול את הדבר הכי טוב שאפשר, את מייקל.
פתאום חשבתי על משהו קורע. התקרבתי למייקל ולחשתי לו.
"יש לך אומץ להגיד למר טולין שיש לו טעם באלכוהול?"
הוא חייך. "רק תראי אותי."
גיחחתי, חשבתי שאין סיכוי שהוא יעשה את זה. כמה שטעיתי. הוא התקרב למר טולין וטפח לו על הגב. "מר טולין." אמר "הטקילה שלך היא הטקילה הכי טובה שטעמתי איי פעם! נשבע! נכון ארין?"
צחוקים כבושים נשמעו מכיוון התלמידים.
צחקקתי, טוב נו אם מייקל עשה את זה למה לא אני? באתי בין שניהם, והתרפקתי על מייקל שחיבק אותי תוך כדי הליכה. "הוא צודק המורה." אמרתי "בזכותך בזכות הטקילה המהממת שלך היה לנו את הערב הכי טוב בחיים, חייכתי בחיוך שומר סוד – כאילו שכולם לא יודעים מה קרה שם. – למייקל.
עכשיו אף אחד לא הסתיר את הצחוק שלו. כולם פשוט נפלו על הרצפה מתגלגלים מרוב צחוק למראה שני התלמידים המצטיינים של השכבה מתחצפים לסגן המנהלת.
כשהגענו למשרד של מר טולין, מר טולין התיישב על הכיסא הנוח שלו בעברו של השולחן. הוא סימן לנו להתיישב בכיסאות הלא נוחים האלה ליד השולחן. מייקל התיישב, אני כל כך שנאתי את הכיסאות האלה וכל כך כעסתי על המורה האידיוט המפגר והבן זונה הזה. מה הקטע שלו? סקס זה דבר פרטי! ולמה להלך אותנו ברחבי הקפיטריה כשאנחנו חצי ערומים? פשוט תפשיט אותנו וזהו!
התיישבתי בחיקו של מייקל שהמשיך לחבק אותי ושלח למורה חיוך מעונג ונבזי.
"הוא לא יכול לעשות לנו כלום!" לחש לי "אם מישהו יגלה שהוא מחביא טקילה יעיפו אותו מכאן על טיל."
הוא צודק חשבתי לעצמי.
חייכתי למורה חיוך חצי תמים חצי מתחצף הוספתי מבט כלבלב ושאלתי "למה אנחנו כאן?"
המורה צעק.
"אתם כאן משום ש—"
הדלת נפתחה. ג'ניס וכמה מעודדות פקאצות עמדו בפתח
"מר טולין." אמרה במבט חביבת המורה שלה, היא הייתה קפטן המעודדות והמורה טולין אהב אותה יותר מכל תלמיד אחד שאיי פעם למד בבית הספר. מר טולין חייך כשראה אותה. "פנולפה נפגעה ברגל והיא לא מצליחה להזיז אותה. אנחנו חוששות שהיא נקעה את הרגל. אתה יכול לבוא לבדוק?"
מר טולין חייך אלייה ואמר "בטח מתוקות אני בא."
ואז הוא חזר אליינו במבט זועם. "במזל ניצלתם. עכשיו טוסו לי מהעיניים אני לא יכול להסתכל עליכם אפילו."
לא קחשבו פעמיים לקחנו את הרגליים ורצנו לחדרו של מייקל.
או מיי גאד חשבתי לעצמי כשראיתי את מדפי הספרים שלו. יו אתה אציל? (מעריץ של האקדמיה לערפדים) כל הסדרה הייתה אצלו.
Vampire Academy
Frostbite
Shadow Kiss
Blood Promise
Spirit Bound
Last Sacrifice
הוא צחק. "אציל בנשמה."
התיישבתי על המיטה שלו. "איזה מהם אתה הכי אוהב?"
"נשיקת צללים." ענה ללא היסוס.
"OMG גם אני!!"
"מה הקטע האהוב עלייך?"
"שהיא נתפסת על ידי האופל הזה ואז הוא מציל אותה."
"גם עליי. זה קטע כל כך מלא רגש."
צחקנו. הוא התיישב לידי, חייכתי אילו חיוך כובש שידעתי להפיק ללא שום מאמץ. "אתה יודע? גם אתה מלא רגש."
"אני?" הוא נשכב עליי.
"כן אתה."
הוא נישק אותי ונשארנו ככה לפות עוד איזה כמה שעות טובות למרות שהלימודים כבר התחילו.
תגובות (2)
תמשייייכייייייי
תמשיכי