Bloody Future-פרק 2

התאמצתי להתעורר.שמעתי רעשים ולחישות,אבל הרגשתי כאילו תפרו לי את העפעפיים.ולא רק אותם.לא יכולתי להזיז את הגוף.הרגשתי כאילו כל הגוף שלי הודבק בסופר גלו ונתפר למשטח ששכבתי עליו.בסוף הצלחתי לפקוח עין אחת בקושי ונאנחתי.אם זה כאב כל כך,לא רציתי לדעת מה יקרה כשאזיז את שאר הגוף.סביר להניח שזה יכאב רצח.דאמנאיט,אפילו כואב לי לחשוב! גנחתי בקול צרוד ששרט את גרוני כשניסה לצאת החוצה.שמעתי קולות ״מל,בואי הנה,שוב פעם צריכים אותך.״ ילדה,בת 10 לערך,הופיעה מולי.היא הניחה את ידה על ראשי ונאנחה בצער,כמעט מתמוטטת מרוב כאב.היא העבירה את ידה לשאר הגוף,ידה מרחפת כשני סנטימטר מעל כל חלק וחלק מגופי.היא התמוטטה כשעזבה אותי וצעדה אחורה.מישהו תפס אותה והניח אותה במקום אחר.הכאב עבר לתחום הנסבל יותר,כך שעכשיו כמעט לא צרחתי עם כל תזוזה,רק גנחתי בכאב.אבל הצלחתי לפקוח את העין עוד יותר,עד שהיתה כמעט כולה פקוחה.סובבתי את ראשי מעט לצד ימין(כששוכבים על הגב),גורם לעצמי לגנוח בכאב,שוב פעם,הפעם חזק הרבה יותר.ואז ראיתי זוג עיני חתול.העיניים היו שייכות בבירור למי שהצילה אותי לפני….כמה זמן?יום?שבוע?חודש?לא ידעתי כלום.התמקדתי בה,לא נותן לעצמי להיות מוכרע מהכאב.לפי צבע עורה ניחשתי שהיא אפרו-אמריקאית.היה לה שיער שחור-חום חלק עם קצוות בהירים קצת.תווי פניה היו נמריים,גופה דק וגמיש,ידיה ורגליה השחומות מכוסות דוגמא שנראית כמו פרוות צ׳יטה.היא נראתה כאילו לקחו צ׳יטה וערבבו אותה עם בת אדם.שילוב מוצלח.היא לבשה בגדים שחורים וישבה לידי על הרצפה בתנוחה מקופלת ומכופפת,ולידה היו כמה סכינים מפוזרות.היא הביטה בי,מרימה כמה בדים נקיים יחסית ומתחילה לנקות את ראשי ופני.עצמתי את עיני ונאנחתי כשהבד הרטוב נפגש עם הפצעים הטריים.היא טבלה את הבד בקערה שלידה וסחטה אותו.המים קיבלו צבע ורדרד בהיר.היא שבה לנקות את ראשי בעדינות,נזהרת ככל יכולתה עם הפצעים,אבל אוי זה כאב,כמה שזה כאב.הכי כאבה לי המפשעה,איפה שהנער המגעיל הנחית את נעלו הממוסמרת אתמול בלילה.לא אהבתי את התחושה הזאת,בכלל לא.הושטתי יד לשיערי המלא בדם,כמעט צורח מכאב כשהזזתי את ידי,כאשר היא עצרה אותי,מורידה את ידי בעדינות למקומה.״איך….״ קרקרתי ״איך קוראים לך?״ריי״ היא אמרה בקול יחסית נמוך,״ואיך קוראים לך?״ס…סואול(נהגה so-ul)״ מלמלתי בכאב. ״סואול,סואול…״ היא מלמלה,מגלגלת את שמי על לשונה.״כ..כן?״איך לעזאזל זה קרה???״ היא צרחה בווליום נמוך שעוד אפשר לקרוא לו לחישה,איכשהו.״ל….לא יודע.איך יצאתי?״טוב,נראה לי שהופעתי בדיוק לפני שהפכת לחבילת בשר טחון בשביל כלבים.אז כן,די רע.לפי ההערכה של מל,הצלעות שלך סדוקות,כמה שבורות,איברים פנימיים חבולים,ויש לך מזל שהמוח שלך לא החליק החוצה.יש לך סדק עמוק בגולגולת,יכול להיות ששבר וזה יהיה פשוט נס אם לא יהיה לך נזק מוחי.וה..אההה…האיברים הרגישים שלך נוקבו אבל הם בסדר,נראה לי,רק כמה חתכים.״ היא הסמיקה כולה,לחייה נעשו אדומות מתחת לעורה החום.הרגשתי שגם אני מסמיק,תוהה מה היא ראתה בדיוק,ומסמיק עוד יותר עד שהרגשתי שהגעתי לצבע האדום העמוק ביותר שיש.היא הביטה בפני בסקרנות מסוימת.תהיתי למה היא בוהה בי בריכוז ובסקרנות עד שהבנתי שהשיער והעיניים מושכים את תשומת ליבה.״מה?למה את מסתכלת ככה?״ שאלתי בקול הכי תמים שיכולתי להפיק,שדווקא היה די מוצלח.פניה נעשו אדומות ממש,באותו צבע אדום-עמוק כמו צבע עיני,שהיה הצבע האדום הכי מגניב ויפה שיש.״לא..פשוט..זה השיער שלך.הוא לבן כולו.והעיניים שלך בצבע אדום-ארגמני עמוק.זה די מוזר.״לא יותר מעור צ׳יטה ועיני חתול בצבע ענבר.״כ-ן,אני מניחה שאתה צודק״. כמה שאלות התעופפו במוחי,במיוחד בגלל שלא יכולתי לראות שום דבר מהסביבה שלי.אבל הייתי עייף,ועיני וראשי כאבו.ניסיתי להזיז את ראשי אבל זה כאב מדי.הסתפקתי בלעצום את העין הנפוחה.״אני יכול לישון?״ שאלתי בהיסוס,בקול חורק.הרגשתי כאילו רסיסי זכוכית נעוצים לי בגרון.״אממממ…כן.״ היא אמרה,מנקה את חזי בעדינות.כמעט צרחתי בכאב.״לילה.״ היא נאנחה.