המלחמה האחרונה- פרק 7
ברגע שהישיבה הסתיימה, אלקסיס ואדי זינקו ממקומם בכניסה וניסו להתיישר ולהיראות תמימים ככל האפשר.
בהתחלה זה עבד, ואז כריסטופר יצא החוצה ומשך את שניהם איתו אל מאחורי הארוות. "נו?" הוא נשען על הקיר של הארווה, כמו סלקטור שמוודא שאף אחד שלא הוזמן לא יכנס בטעות למסיבה. אדי הסמיק ואלקסיס נראתה כאילו היא מנסה לקדוח חור באדמה רק בעזרת העיניים שלה. שהיו יפייפיות כמובן, כיאה לבת אפרודיטה.
כריסטופר התקרב לאדי והצביע על השפתיים שלו. "יש לך קצת אהה…". אדי האדים לגמרי ומיהר לנגב את השפתיים. "ידעתי!" קרא כריסטופר בקול וצחק.
"עכשיו כשסיימת לחקור את הבן שלך אמא, אכפת לך לתת לנו ללכת?" אמרה אלקסיס, שצבע פניה עדיין היה דומה במקצת לנעליים האדומות שלרגליה. "לא" אמר כריסטופר. אלקסיס התכופפה לקשור את שרוכי האולסטאר שנפרמו לה, וברגע שכריסטופר לא ראה, היא פרצה בזינוק והתחילה לרוץ משם. הריצה שלה לא ארכה הרבה זמן, שכן אחרי חמישה מטרים היא הרגישה את אדי תופס במותניה ומושך אותה בחזרה.
"מה נהיה אדי? גם אתה נגדי עכשיו?" שאלה אותו מרוגזת. אדי הניח עליה את ידו, "לא, אבל אל תדאגי. עם כריסטופר כל שיחה נעשית מעניינת".
"אפשר?" שאל כריסטופר המשועמם מהצד. אלקסיס משכה בכפתיה בחוסר חשק וכריסטופר לקח את זה ככן. "אז ככה, אין לאפולו מושג למה אני לא זוכר כלום. אפילו לא הצעה של רעיון. אז כשאפולו הלך בחזרה לישיבה, אמרתי לו שאני הולך לשירותים. לא באמת הלכתי לשירותים. הלכתי לאורקאל שבעליית הגג. אני לא יודע איך ידעתי איפה היא, או איך ידעתי שיש כזאת, אבל איך שהוא פשוט ידעתי".
אלקסיס החלה לאבד סבלנות מרוב מתח. כשכריסטופר עצר לקחת נשימה לקראת המשפט הבא, היא התפרצה לדבריו בלי כוונה. "ומה קרה אחר כך?". אדי חייך בשביעות רצון, "אמרתי לך שזה הולך להיות מעניין". הפעם היה זה תורה של אלקסיס להסמיק.
"כשהגעתי לאורקאל, זה הרגיש כאילו התעוררתי מאיזה ערש דווי, ופתאום הבנתי איפה אני ומה אני עושה פה. את כל מה שקרה בימים האחרונים, בשבועות, או אולי אפילו החודשים בהן נמחק לי הזיכרון. ברגע שיצאתי משם, שכחתי הכל. וכשנכנסתי שוב מתוך אינסטינקט הזכרונות האלה לא חזרו יותר". פניו של כריסטופר נראו מיוסרים.
אלקסיס ריחמה עליו. היא לא הצליחה לדמיין מציאות בה היא לא זוכרת מה קרה כמה ימים לפני. לא שהזיכרון שלה כרגע כזה טוב, אפילו מה היא אכלה לארוחת הבוקר היא לא זוכרת, אבל את הנשיקה עם אדי היא לא הולכת לשכוח. ממש לא.
כשראה שכריסטופר לא מתכוון להמשיך, פנה אליו אדי בשקט "האורקאל אמרה משהו?". כריסטופר הזדקף ועטה על פניו מסכה אמיצה. "כן, זה הלך בערך ככה:
'יגיעו תשעה מתוך השלושה
ימצאו יעדם אל מול התחושה
שבילי הפרטים להסתעף מיועדות
טעויות העתיד בעבר בוגדות
בלית ברירה הנבואה תכבול
האל ייקח את הטובים מכל'.
אלקסיס בלעה את רוקה בקושי רב והיססה להשמיע קול. אדי תפס בכתפה כמסמן שהוא כאן לשמור עליה. היא לא ידעה מה להגיד, היא רצתה לבכות ולצחוק ולרוץ ולישון ולעשות הכל חוץ מלעמוד שם ולחשוב איך להגיב.
למזלה אדי הקדים אותה, "מתי יוצאים?".
תגובות (54)
המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ולמה כולם יודעים לכתוב נבואות חוץ ממני…..?
תמשיכי! (נטע: גם אני לא טובה בזה..)
חחחחח וואי אני שונאת נבואות הן כאלה מציקות אבל אחרי שלוש שעות שאני גאה להגיד שיש לי ניסיון בזה ;)
אז אם אתן צריכות נבואה אתן מוזמנות ליצור קשר 3>
אני אזכור את זה… (לפחות אנסה..)
אני עכשיו גם מסיימת סיפור שלי..
אני פשוט החלטתי שנמאס לי והמצאתי שיטה: לכתוב את כל העלילה הכללית של הסיפור ולהתאים כמה קטעים לנבואה. לא שגם אז הנבואות שלי יוצאות הכי טוב שבעולם, אבל זה לא הדבר הכי גרוע…
ותס, (הצטרפתי לטדי) קראת כבר את בית האדס? חבר שלי עדיין קורא (אז ניצחתי, כמובן) ואני כבר רוצה לתת לו ספויילרים.
כל הכבוד לך!!!!
אני עכשיו קוראת.. בגלל שאין לי זמן אני רק בעמוד 200… בערך.. קצת יותר..
חחח הוא התחיל ביום שלישי אני חושבת ותנחשי באיזה עמוד הוא (הוא ילד עסוק מאוד… מנגן בשלוש תזמורות. דודה שלי לא מפסיקה לצחוק על זה)
לא יודעת.. (הוא נשמע מאוד עסוק.. אני כמוהו רק בריקוד.. 7.5 שעות!! בשבוע!! רק היום רקדתי 3 שעות! אני מתה מעייפות!!)
טוב… הוא בעמוד מאה שישים בערך… וכשהוא רוצה הוא דווקא יכול לקרוא (שבוע ברצף הוא בא אלי הביתה כדי להשאיל את פרסי ג'קסון ולא עזב)
חחח אני עקפתי אותו!! ~מבט גאווה~
מן הסתם….
טוב, לכי מיד להמשיך את כל הסיפורים שלך! (אהמ אהמ *כולם*)
חחח טוב!!! אני עוד כמה דקות (אולי) אסיים את הדור…
מה זה אולי? אני לא אוהבת את האולי הזה… ~מבט חשדני~
מה אתך? את גם צריכה להמשיך!!! (הכל…)
כן, כן…. אני שוב תקועה…. פרץ הכתיבה נשאר איתי הרבה זמן, אבל בסוף הלך ~בכי בכי~
אני הכי אתגעגע אליך, פרץ כתיבה!!!!!!!!!!
למה, פרץ כתיבה, למה?!?!!?!??!?!?!
אבל אני חייבת להודות שאני מצליחה לכתוב דיי טוב במחברות… (שיעורי מתמטיקה פתאום מועילים בעוד משהו… אמרתי את זה כבר אבל עדיין..)
אצלי זה דווקא שיעור מדעים.
אבל הרוב מגיע לי כשאני רואה משהו בטלוויזיה… אז בא אלי רעיון…. (וכן אני יודעת שזה נשמע כמו משהו מאיזו תכנית מצוירת)
אני גם משירים מקבלת.. נגיד "שיר הכיתה"? בזכותו כתבתי על הקרב (בדור. לא מגלה..)
קרב?!? יש קרב? מיד תעלי!!!!!!!!!!!!!
אם לא תעלי עד אחד עשרה…….! ~מבט מלחיץ של אני-אשאיר-את-זה-פתוח-לניחושים~
*פוקחת עיניים בעייפות* מישהו חי? הוריי. סליחה, אני לא קשורה בכלל. אני פשוט שמחה שיש פה אנשים.
כן.. אני אוהבת להיות באתר הזה בערב..
אה ונטע? יש אחד קטן ואחד גדול…
עכשיו אני כותבת את הגדול (שהוא הסיום)
יאי! קיימים. תבדרו אותי, בני אנוש/חצויים/מפלצות/חייזרים/משהו מסוים ומעופף
מעניין……..
בבקשה תעלי מהר כי זה השלב שבו אימא שלי צורחת עלי ללכת לישון (למרות שאני יכולה להתעורר רק ב9 ואני תמיד מתעוררת בשש….)
שלי, אני אלפית.
או אשת זאב.
מה שבא לך, אני יותר אוהבת אלפים (מצטערת אנשי זאב, אבל….)
נטע, התחלתי לקרוא הפירמידה האדומה. יאי לי! *מייללת* בא לי את הסמל האבוד….!
טוב, אני משתדלת לגמור!!
אני לא זוכרת כלום מה פירמידה האדומה… חוץ מהבית של אלביס פרסלי והבריחה מיצורי החימר האלה על סרקופג (ספויילרים? זה בכלל נחשב ספויילר כשאני לא יודעת על מה אני מדברת?)
אני זוכרת בערך.. אני זוכרת משהו שקשור לחיפושיות..?
זה בספר השני… אותו אני גם זוכרת במעורפל… (מה לעשות שלא עשיתי ריענון מאז שקראתי?)
זוכרים את בסתת, החתולה של סיידי שהפכה לאלה? היא מטרידה אותי.
יש!!!! זכרתי משהו!!! ~רגע של גאווה~
בדברים כאלה אני הכי לא טובה שיש (כי קראתי ממש ממזמן..)
אולי.. רגע.. לא… :(
שונאת אותך, זיכרון!!!!!!
אני דווקא חושבת שהיא מגניבה.
אני הגוף המארח שלה.
מה מטריד באשת חתול שמסתירה סכינים בשרוולים? שום דבר…
ואני תמיד חשבתי שחייבים להפגיש בין קרטר וסיידי לאיימי ודן. ברצינות, איימי ממש דומה לקרטר ודן לסיידי.
לאלא לא קשור לזה. אדם-חתול, זה פשוט מטריד.
אגב, יש לי חברים אדירים. הם קונים לי בית האדס ליומולדת. כבר אמרתי שיש לי חברים אדירים? יש לי חברים אדירים.
מזל טוב!!!!!!!!!!!
מתי זה?
מזל טוב!!!!! (איזה חברים אדירים..)
היום הולדת שלי רק באפריל… :(
ב24.2, עוד ארבעה ימים. ולא. לומר. מזל. טוב. לפני. היום. הולדת. זה מביא מזל רע, את רוצה שיהיה לי מזל רע,נטע? הא? הא? הא? מה ס'ה? מה ס'ה?
באחד באפריל?
זה בטח ממש מצחיק כשאתה בא באחד באפריל ואומר: "יש לי יום הולדת היום" וכולם אומרים: "לא, אחד באפריל".
זה בטח גם ממש מעצבן…
לא, לא, אם יהיה לך מזל רע בחיים לא תמשיכי את מבוך ארטמיס.
ואם כבר הזכרתי… מה עם זה והסיפור של ניאו?
לא.. זה לא באחד באפריל… קצת אחרי..
הכל מת. אני לא יודעת לעשות סיפורים בהמשכים *חיוך מבויש*
נו באמת… כל מה שאת צריכה לעשות זה לחשוב על מפגשים *עיוות קטן של איך שקוראים לזה במבוכים ודרקונים*
גיליתי שזה ממש עוזר לקרוא שוב פרסי ג'קסון. אחרי בית האדס (עכשיו אני אעצבן שאני היחידה שגמרתי את הספר) הייתי מלאת רעיונות.
אצלי, פרסי ג'קסון רק מדכא את הכתיבה. לצערי, זה בגלל שהרעיונות כל כך טובים, שאני חושבת לעצמי: איך את לעזאזל תעשי את זה? את גרועה. וזה עצוב לי.
טוב… אז תעשי מה שאני עושה כשאני משועממת בטירוף (והשתעממתי לא פעם): תעברי על הערך של אודיסאוס וכל מיני בויקיפדיה ותראי לאן זה מגיע (למשל: הידעת שקסטור ופולוקס, הבנים של דיוניסוס שאחד מת והשני שבר את היד, קרויים על שם עוד שני תאומים שאחד מהם מת?)
וואו. את באמת עושה מחקרים בויקיפדיה? 0-0
כן…. אני ממש משועממת. (מיליון וחצי פעם הייתי בדף של "עולמות בדיוניים" ונכנסתי לנרניה.
נרניה…. אני מתה על אסלן.
העליתי את הפרק!!!!!!!!!! :)
איפה? אני לא רואה אותו…
ועכשיו כן.
טוב, עכשיו זה עובד…
בויקיפדיה אם תלחץ על הערך הראשון כול פעם בסוף תמיד תגיע לחשבון/מטמתיקה…
ראיתי 53 תגובות חשבתי שאני פופולרית חחחחחחחחחחחחח
לא נורא אני אוהבת אתכן כי אתן קוראות את הסיפור שלי אז אני מרשהההה!
הכל מאהבה