רק ידידים …

הם היו רק ידידים. קרה והם הבינו שהם חשובים אחד לשני יותר מסתם ידיד וידידה, כל אחד מהם הרגיש זאת על עורו. הם היו ידידים כל כך הרבה זמן עד שהיא הכירה אותו יותר טוב מכל אחד אחר,
וכך גם הוא אותה… הוא היה מבין אותה מחצי מילה, ממבט אחד מעיניה החודרות הבין את הסיבות לכעסיה. כשלא היה לו כסף לקנות לה פרחים, היה קוטף נרקיסים מהגינה הציבורית.
הכול נפסק בפתאומיות באמצע מאי…

היא קיבלה ממנו אס.אמ.אס:
"יש לי מישהי, אנחנו נוסעים לארץ אחרת, אל תחכי לי מתוקה…
אני לא אוהב אותך, סלחי לי… כך יצא…"

היא הייתה דופקת על דלת בייתו בעצבנות עם אגרופים, אבל מהעבר השני אף אחד לא פתח את הדלת.
בטלפון הייתה שומעת בפעם המאה את המענה הקולי הצורם: "המנוי אינו זמין".
חברים משותפים לא היו יודעים דבר, לא שמעו על אהבתו החדשה…
כאבו לה כבר הרגליים ללכת מדלת לדלת, היא רצתה רק פיסת מידע.
אף אחד באוניברסיטה או בעבודה שום דבר לא ידע.
אמרו שהוא עבר לאמריקה, אחרים טענו לאירופה.

האם כל זה היה שווה לה?
בהתחלה העניק לה חופש ואהבה, לאחר מכן הכניס אותה למבוי סתום.
היא איבדה משקל, היא הסתגרה, התבודדה ושנאה אותו.
היא הייתה בוכה הרבה מאוד זמן, לא הייתה מגיבה לסביבה ולא רצתה לראות אף אחד מקרוביה,
לא את משפחתה ולא את חברותיה.

עברו השנים, היא פגשה באחר…
הוא עזר לה לקום ולעמוד על הרגליים, גרם לה לחזור להיות עצמה.
עם הגעתו לחייה הכול אצלה השתנה- הוא היה ברכה…
המשפחה שלה חזרה אליה, הביטחון העצמי, הכבוד והחיים.
בעזרת נדיבותו של אלוהים התחתנו הם… קול שמחות חזק נשמע מאולם החתונות.

זה באמת טוב לחיות רחוק ממי שגרם לך לכל כך הרבה דיכאון בכי ועצב.
היא קיבלה את חייה בחזרה כדף לבן.
עברו השנים והיא סלחה לאותו אחד, שאלוהים ישפוט אותו בעצמו…
ידעה שאם יום אחד יקרה ויופיע מול פתח הבית שלה, לא יהיה לה עניין לדבר איתו.

נראה שכאילו צריך לגמור את הסיפור ברגע זה, אבל…

אבל הייתה לה כבר ילדה קטנה בסביבות גיל חמש,
והיא קיבלה מעטפה, נחשו כבר לבד ממי… כן… זה ממנו,
וזה כבר כמעט עשר שנים מאז הוא החליט להיזכר בה.
היא התחילה לקרוא את המכתב באירוניה מתוך סקרנות ובדיחה,
אבל מהר ירד החיוך מפניה, היא נפלה על ברכיה, אוחזת בחוזקה את המכתב שכתב לה.

"שלום לך אהובה, אם את קוראת את השורות האלה אז כל הכבוד לך.
לפני עשר שנים, לא הצלחתי לומר לך בעיניים מה שהחלטתי לכתוב.
עזבתי בשקט אמרתי על זה שהתאהבתי באחרת. כך לא היה…
כתבתי לך את המכתב הזה באותו הקיץ וביקשתי לתת לך אותו כשלא יישאר ממני זיכרון בחייך,
כשתשכחי אותי, בעתיד… כאשר תהיי מאושרת.
שיקרתי לך ואני לא מחפש מחילה, פשוט כך החליט הגורל בשבילי,
ואת יודעת הדבר הכי קשה היה לשבת בדירה, לשמוע את הבכי השקט שלך מאחורי הדלת.
תאמיני לי אני עכשיו בוכה גם ובכיתי בלילות…
הרופאים אמרו שיש לי גידול בראש ונשארו לי חודשים ספורים, אני רציני…
אני לא נסעתי לאף מקום, לא אהבתי אחרת, הרי איך יכולתי להפסיק לאהוב אותך, אהובה שלי?
מלא בצער שלא מדדתי עלייך שמלה לבנה, אני מקווה שאחר יעשה זאת.
הכול היה מעולה פשוט לא היה לנו מזל.
אני מאחל לך שתהיי מאושרת, לכן לא הייתי יכול להיעלם ולמות מול עינייך,
ולא היית מצליחה להיות עם אחר אחרי, היית חייה בעבר.
סליחה ששיקרתי לך, כך היה יותר טוב בשבילך, היית החצי השני שלי.
פשוט יודע שאהבתי אותך חזק, אהבת אין סוף,
וכך גם עכשיו בנשימותיי האחרונות…"