כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 13

עבר מספיק זמן, ואני חושבת שאני סוף סוף יכולה להתחיל לצאת שוב עם אנשים חדשים. אני צריכה לתת לעצמי הזדמנות שנייה. אני יודעת שקצת קשה לי לסמוך על אנשים אחרי מה שקרה עם זאק אבל אני צריכה מישהו בחיים שלי ועבר מספיק זמן כדי שאוכל להתגבר על זה… אני צריכה להתחיל לשקול את הדברים האלה ולהזיז את העניינים.

אכלתי בקפיטריה של בית הספר עם וונסה ואמה. סיפרתי להן הכל, כל מה שקרה אחרי שהיינו שיכורות, בזמן שהיינו שיכורות, על איך שנמרכתי על ג׳ייק, ובמיוחד על מה שקרה אחרי אצלו בבית.
״אנחנו חייבות לגלות מי היא!״ ונסה ישר התחילה ונאנחתי. ״מה אם זאת מישהי שאנחנו מכירות?? אנחנו חייבות לברר מי זאת״ אמה הוסיפה אבל הייתי ממש נגד. ״לא. אני לא רוצה לדעת כלום, לא עליו לא עליה ובטח שלא על מה שהולך בינהם. ישר שתיהן התחילו להביע דעות ולנסות לשכנע ואפילו לא הבנתי מה הן אומרות בגלל שהן נכנסו במילים אחת של השנייה ודיברו בו זמנית. אפילו כבר התחילו לגרום לי לכאב ראש.

״דיייייייי!!״ צעקתי להן ופתאום שתיהן השתתקו מופעות. נאנחתי והתנשפתי, מסדרת לעצמי את המחשות בראש. ״ניסיתי, אחרי הקרנבל, כל הדברים שלא הייתי מסוגלת לעשות או להגיד לו התת מודע שלי עשה, בגלל האלכוהול. נימרחתי עליו והוא עדיין לא שם עלי. גם אני וגם אתן צריכות להתחיל לקבל את העובדה הזאת ולהשלים איתה. אני לא רוצה לשמוע עליו או אפילו את השם שלו יותר לעולם! ברור?״ שאלתי מבררת ושתיהן היו בהתחלה בשוק, ״אב–״ ״ברור?״ קטעתי את אמה בעצמה כששאלתי שוב ושתיהן פשוט נאנחו והנהנו.

***********************************

לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו כל השיעור.. ואני לא מבינה למה. אהבתי להזכר ביום בו כמעט התנשקנו, על איך שנמרחתי עליו. זה עושה לי צמרמורות כל פעם מחדש, וזה עושה לי טוב.
ראיתי את הפה של המורה זז אבל לא באמת הקשבתי למילים שיוצאות משם. הייתי עסוקה בלחלום על ג׳ייק. וזה שיגע אותי… פתאום הרגשתי שבוהים בי. ההרגשה הזאת שאתה מרגיש שמסתכלים עליך. הזזתי את הראש שמאלה וראיתי את מייקל יושב במרחק של כמה שולחנות ממני, והוא הסתכל עלי וקרץ. הא? הסתכלתי מאחורי לראות אם זה למישהי אחרת. אבל אף אחת לא הסתכלה לכיוון שלו. שלא תבינו לא נכון. הגיוני שבן יקרוץ לך באמצע השיעור, אבל זה פשוט… מייקל. אני לא סוג הבנות שהוא מחפש להיות איתן בדרך כלל. אני בקושי מדברת איתו.. הוא… שווה מדי. תאמינו לי, הייתי מאוהבת בו כל כיתה ט. הוא סוג הבנים שבאמת כל בחורה בבית ספר תעשה הכל כדי להיות איתו. בגלל זה היה לי דיי מוזר שהוא.. מפלרטט איתי? לה.. בטח זה סתם. הסתכלתי עליו בחזרה קצת מבולבלת. הוא חייך, אפילו טיפה צחקק. זה היה מוזר, אבל ניסיתי להתעלם ופשוט חזרתי ללכתוב במחברת את מה שרשום על הלוח.

הצלצול נשמע וישר כל התלמידים התחילו לארוז את הדברים שלהם לתיקים, בדיוק כמו מה שאני עשיתי. תוך כדי שהכנסתי את התיקים לתיק ראיתי את מייקל ניגש אלי. ״היי״ הוא חייך והסתכלתי למעלה אליו. ״היי״ חייכתי בחזרה ממשיכה לארוז את הדברים שלי. הוא צחק טיפה אבל אז דיבר ״אני יודע שזה טיפה מוזר לך, אבל סתם לא דיברנו מלא זמן ויהיה מגניב לחזור לזה״ הוא אמר מחייך ועכשיו הייתי אפילו יותר מבולבלת. ״הא.. אה. כן, מסכימה״ לא ידעתי ממש מה להגיד אבל חייכתי בכל זאת. הוא חייך אפילו יותר ודיבר ״מעולה, נתראה אלנור, דברי איתי״ הוא חייך והלך משם. וואו… זה היה לא צפוי.

הלכתי לכיוון הלוקר שלי, פותחת אותו ומכניסה לשם את כל הספרים שאני לא צריכה לבית. גם שם, במקריות, הרגשתי שמישהו בוהה, שוב.. הסתכלתי ימינה וראיתי שם את נבחרת הכדורסל עומדת כמה מטרים ממני במסדרון. מכל הפרצופים שם העיניים שלי נפגשו עם העיניים של בן. הוא חמוד.. הקפטן של נבחרת הכדורסל. אני זוכרת כשג׳ייק היה הקפטן של נבחרת הכדורסל, שנה שעברה. כל קפטן שעוזב את בית הספר יכול לבחור כל ילד מבית הספר, לא משנה מאיזה שכבת גיל, שיהיה הקפטן החדש. וג׳ייק בחר בבן. פעם היינו חברים ממש טובים, בן אני. ולא יודעת מה קרה.. אבל טיפה התרחקנו.. ג׳ייק אפילו הכיר אותו טוב יותר בגללי. שניהם היו אצלנו כל הזמן בבית. בן בגללי וג׳ייק בגלל טובי.

ראיתי איך הוא התנצל בפני החברים שלו לשנייה והתקרב לכיווני. מה עכשיו? יותר מדי דברים מוזרים קורים היום..
הוא התקרב אלי ולבסוף נעמד מולי, אני עם הגב ללוקר שלי. ״היי״ הוא חייך חיוך ענק. ושוב, הייתי מבולבלת והגבתי בחזרה את הדבר היחיד שיכולי להגיב. ״היי״ חייכתי מבולבלת טיפה. ״הרבה הרבה זמן לא דיברנו… התגעגעתי״ הוא חייך והסתכל למטה עלי. ״כן.. קצת התרחקתי מכולם בזן האחרון, לא בכוונה..״ אמרתי משתדלת להשאר מחוייכת. ״טוב, חבל, כי אנחנו הולכים עכשיו להתקרב בחזרה״ הוא אמר תופס לי את היד ולוקח אותי החוצה מבית הספר לחנייה. ״יש לך אוטו?״ שאלתי מבולבלת, מבינה שבאמת הרבה זמן לא היינו בקשר. הוא צחק טיפה כשנכנסנו לאוטו וחגרנן חגורות. ״יש לנו הרבה מה להשלים״ הוא אמר מטניע את הגז ונוסע.

הייתי מופתעת טיפה כשהוא החנה מחוץ לבית שלי. ״אתה זוכר איפה אני גרה״ ציחקקתי טיפה והוא חייך. ״איך אפשר לשכוח. הייתי בא לפה כמעט כל יום פעם״. יצאנו מהמכונית ונכנסנו לתוך הבית. סגרתי את הדלת מאחוריי והתפללתי שאף אחד לא יהיה בבית. לא רציתי שיראו אותנו או משהו אז ישר תפסתי לו ביד וגררתי אותו למדרגות. הבעיה היחידה הייתה זה שבשביל להגיע למדרגות חייבים לעבור דרך הסלון, ובסלון ישבו טובי ג׳ייק ואיתן. ניסיתי להיות אדישה ולהתעלם אז פשוט משכתי אותו מהר למעלה בזמן שהוא ניסה לנופף להם לשלום אבל מרוב שכל כך מיהרתי הוא לא הספיק לקבל אותם בחזרה. לא היה לי כוח לשאלות מהם אחר כך…

נכנסנו לחדר שלי וסגרתי את הדלת, אפילו נועלת אותה. התיישבתי במיטה בזמן שבן הסתובב בחדר וחקר אותו טיפה. הסתכל על תמונות ועל השידות ובסוף בא לשבת לידי על המיטה. ״הרבה זמן הא?״ הוא שאל עדיין מסתכל מסביב על החדר. ״כן..״ הסכמתי איתו עדיין קצת מוזר לי מכל מה שקורה כאן. דיברנו קצת, קצת הרבה.. על הכל כמעט. לא דברים אישיים כל כך אבל אפשר להגיד שהשיחה זרמה. הוא הסתכל עלי בשקט, והרגשתי אפילו כאילו שהוא בוהה בי.

״יש לך לכלוך על הפנים״ הוא אמר וישר ניסיתי להבין איפה ולנקות את זה. ״איפה?״ שאלתי. הוא קירב את היד שלו ללחי שלי ופתאום בבום לא הבנתי מה קורה אבל מלא נוצות של כרית עפו עלי. הוא צחק כל כך… הוא ברצינות פשוט זרק עלי עכשיו כרית?? הוא צחק בקול רם ופשוט לקחתי כרית משלי ופוצצתי אותו, אפילו מפילה אותו על הריצפה, ופתאום הוא היה זה שהפסיק לצחוק ואני התחלתי. בלי ששמנו לב כבר התחלנו מלחמת כריות. צחקנו כל כך והיה מלא צמר ונוצות שעפו מהכריות.

כשנגמרו לנו הכריות נשכבנו בתנופה אחורה על המיטה והתנשפנו. אפילו עדיין צוחקים טיפה, מכוסים בנוצות. פתאום בן הסתובב אלי, נשען מולי כשאני שוכבת על המיטה. הסתכלתי עליו מלטה. רואה את העיניים התכולות שלו בוחנות לי את הפנים. ופשוט התנשפנו.

״התגעגעתי אלייך אלנור, התגעגעתי לזה, לצחוק הזה״ הוא אמר בשקט מתנשף והרגשתי את עצמי כמעט מסמיקה. מה קורה כאן?
הוא התקרב למטה אלי, והשפתיים שלו נצמדו לשלי. התחלנו להתנשק והוא סובב אותנו תוך כדי הנשיקה ככה שהוא ישב על המיטה ואני עליו. הנשיקה הייתה טובה, אפילו מדהימה, באמת, אבל לא הרגשתי כלום.. הכל הלך מהר מדי וישר הרגשתי את עצמי עוצרת, לוקחת מרחק וקמה מהמיטה.

״אני… אני מצטערת.. אני לא יכולה״ אמרתי מאוד מאוד מבולבלת ממה שהלך כאן עכשיו. היינו פעם רק חברים טובים, שום דבר מעבר, אפילו אף פעם לא רמזנו משהו כזה אחד לשנייה או חשבנו על זה. זה היה בכיתה י׳ בערך.. ומאז התרחקנו.. ועכשיו זה?

״למה לא?״ הוא שאל מסתכל עלי. ״כיי… כי… זה הכל מהר מדי וחשבתי שאנחנו רק חברים טובים ולא יודעת..״ אמרתי מבולבלת אפילו לא יודעת מה להגיד. הוא הנהן בשקט למרות שיכולתי לראות שהוא היה טיפה מבואס. ״זה בסדר.. אני מבין״ הוא אמר מסתכל עלי בחזרה.

״אבל…״ התחלתי לשאול. ״למה עכשיו?״ שאלתי מבולבלת. ״זאת אומרת, גם אתה, גם מייקל, באותו היום ועכשיו זה, והתקרבנו, והתנשקנו ו… למה דווקא עכשיו?״ שאלתי מבולבלת. הוא קם מהמיטה והתקרב אלי אפילו מתחיל להיות מבולבל בעצמו.

״את באמת לא יודעת מזה?״ הוא שאל נראה מבולבלת, גורם לי להיות מבולבלת. ״יודעת ממה?״ שאלתי והוא היה טיפה מופתע וצחקק. ״אלי את בין הבנות הכי נחשבות בבית הספר.. תמיד היית. אבל כמעט כל תקופת התיכון היית עם זאק, ואף אחד לא העז להתקרב אלייך.. ועכשיו את סוף סוף פנויה, ויש רשימה כל כך ארוכה לבנים שעומדים בתור כדי להיות איתך״ הוא אמר גורם לעיניים שלי להתרחב. הייתי בהלם. אני? אבל…? מה?? אני באמת לא סוג הבנות האלה. אני לא ג׳נה. או לא כמוה. אני לא הילדה הזאת שבנים מתים להיות איתה.

״אין מצב אתה משקר״ אמרתי צוחקת אפילו לא מצליחה להאמין למילה שיוצאת לו מהפה. ״אלנור אני נשבע לך כל אחד שרק תבחרי יגיד לך כן״ כולם אולי חוץ מג׳ייק אם כבר.. ״יש בך הכל. את יפה, מצחיקה, נחמדה, עדינה ואפילו שווה יותר מחצי מהבנות בבית הספר״ הוא אמר מחייך גורם לי להסמיק בטירוף. לא ידעתי את זה, באמת שלא.. לא ידעתי שבנים עומדים בתור בשבילי. לא ידעתי את זה.

״אבל אני וזאק נפרדנו כבר לפני כמעט מיותר חודש. אף אחד לא ניגש אלי כל החודש הזה.. למה דווקא פתאום?״ שאלתי עדיין מנסה לחבר את הפאזל.
״כי כולם ידעו לתת לך את המרחק הזה אחרי שניפרדתם. אחרי הכל הייתם שנתיים ביחד.. לאף אחד לא היה את האומץ לבוא ולדבר איתך כי כולם פחדו לקחת את הסיכון שתנפנפי אותם כי את עדיין רוצה מרחק ואז הם יהיו פסולים מהרשימה. וכולם חיכו עד שמייקל העז אחרי חודש לקחת את הצעד הראשון, וכולנו אחריו..״ הוא גיחח ולא יכולתי שלא לצחוק טיפה גם. המצב הזה קצת מוזר… ״תצפי להרבה פלרטוטים מחר בבית ספר״ הוא חייך ושנינו צחקנו.

הוא רק התקרב אלי ונתן לי חיבוק גדול. ״אני בסך הכל שמח שחזרנו להיות חברים טובים שוב.. לא משנה מי זה יהיה שיתחיל איתך, אני רק מקווה שתעשי את הבחירה הנכונה״ הוא אמר תוך כדי שחיבק אותי ופשוט הנהנתי. אני יוצאת דיי בהלם מכל מה ששמעתי פה עכשיו. לא ידעתי את זה בכלל.. וזה יעשה לי את הבחירה לבן זוג הרבה יותר קלה

למרות שאני יודעת, שהאחד שאני באמת רוצה, אף פעם לא ירצה אותי בחזרה.