אהבה וקסם… אחרי החיים – פרק 5

יותר מידי מחשבות התרוצצו לי בראש באותו הרגע.
מה קורה כאן? רוז מתה? איך היא ראתה את דימיטרי? הסטריגוי ההוא מת?
קיבלתי תשובה לשאלה מן השאלות האלו ברגע שאחרי, הסטריגוי לא מת. הוא נכנס לתוך המעונות דרך הכיפה שדעכה ונכבתה. הרים את רוז הגוססת \ מתה בידיו ורץ מחוץ למעונות. אני ודימיטרי רצנו אחריו. ואו מיי גאד הדימיטרי הזה רץ מהר, הוא הוביל לפחות 200 מטרים לפניי נראה לי שיותר.
הוא רץ איתה עד לבית כלשהוא, בית גדול מאוד ועתיק מאוד.
השמש התחילה לעלות, הסטריגוי נצרב בשמש אך הספיק להיכנס לבית ההוא. הוא סגר מהר את הדלת לשמע צעקותיהם של עוד 3 סטריגוי שישבו על הספה בסלון הגדול והעתיק.
חיוך רשע ומדושן עלה על שפתיו של אחד מהם, הוא הפחיד אותי, מאוד. שערו המתולתל והשחור כעורב הקיך את פניו ונתן לו מראה של גנרל, ועיניו האדומות הסתכלו בעונג ותאווה ובנבזיות על גופה של רוז. דימיטרי נעמד לידי בלי מילים, הוא נאבק בכאב עצום.
– יופי – חשבתי לעצמי – איזה זמן מושלם להביא אותו לכאן! איזה סתומה אני! –
הסתכלתי על דימיטרי בקשיחות וביקשתי תשובה לשאלה אחרת שרצה במוחי.
"איך היא ראתה אותך?" דרשתי לדעת למרות שלא ממש הייתה לי את הזכות.
"סיפור ארוך." ענה בקצרה.
עוזר לי ממש, אוף אני שונאת להיות מתה ולהסתכל מהצד ברגעים כאלה. אני רוצה לקפוץ על הסטריגוי הזה ולהרביץ לא כל כך חזר עד שמרוב הכאב הוא לא יחייך יותר לעולם.
הסטריגוי המתולתל התקרב לרוז. פניו הקשיחו.
"תעירו אותה!" פקד על האחרים "לא אכפת לי איך פשוט תעשו את זה!"
"בלתי אפשרי." אמר הסטריגוי שהביא את רוז לבית. "היא איבדה יותר מידי דם."
"חייבים להעיר אותה איכשהו." אמר סטריגוי אחר. הוא היה גבוה מאוד, איזה שני מטרים. אפילו יותר מדימיטרי, לא ידעתי שקיים דבר כזה.
סטריגוי השלישית הייתה בת, ומבטה הפחיד אותי אפילו יותר מכולם. היא התקרבה לרוז ונגעה באמצע מצחה.
רוז התחילה לגנוח, היא השתנקה השתעלה ואז שהתעשתה קפצה מיד על רגליה. מוכנה לקרב, אבל היא איבדה יותר מידי דם היא התנודדה לא הצליחה לייצב את רגליה וקרסה על הרצפה.
"עכשיו היא ערה!" אמרה הבת. "מה זה עוזר לנו?"
החיוך המעונג חזר לפניו של הסטריגוי המתולתל " אוי טינה, את לא יודעת כמה זה עוזר לנו."
רוז ניסתה לעמוד שוב, אך ללא הצלחה.
היא גייסה את המבט הכי קשוח שיכלה ושאלה. "איך עוזרת לכם דמפירית עבריינית שיכולה להרוג אתכם בעזרת שבר של חלון?"
התמונה שלה גודעת את ראשו של הסטריגוי עם חתיכת החלון המנופץ עברה בראשי.
הסטריגוי המתולתל רכן לכיוונה של רוז והחזיק את סנטרה בידו. "את מתוקה שלי, את הדבר הכי יקר לנו בכל המלחמה הזאת."
רוז לא אמרה כלום, היא רק הסתכלה על הסטריגוי במבט עוין.
"אצל מי האקדח?" שאלה טינה.
הסטריגוי הגבוה שלף אקדח תופי מכיסו וזרק לטינה.
הסטריגוי עדיין המשיך להחזיק בסטרה של רוז, הוא העביר את ידו מסנטרה לשיערה הכהה והעיף אותו מהצוואר וליטף את צווארה באצבעו.
רוז העיפה את ידו בעוינות מצווארה, ונתנה לו מבט אדיש.
"אל תיגע בי, הספיק לי את הנשיכות של הקודם. תודה רבה."
הסטריגוי צחק, "יפה… רק חבל שזה לא מה שאני מתכנן לעשות."
רוז המשיכה במטה האדיש. "מה כבר יש לך לעשות איתי, מצידי תהרוג אותי אין לי בעיה."
הסטריגוי גיחך. "רולטה רוסית."
דימיטרי השתנק לידי.
נבהלתי. "מה זה רולטה רוסית?" שאלתי.
דימיטרי לא ענה, הוא המשיך להסתכל מלמל לעצמו "היא תצא מזה היא חזקה היא תצא מזה."
רוז צחקה, ואו היא יודעת לשחק הילדה הזאת. כמעט האמנתי שהיא לא מתה מפחד.
"רולטה רוסית?" לעגה רוז. "יותר טוב שפשוט תירה לי בראש אתה לא חושב?"
הסטריגוי המשיך לחייך. "אוי רוזמרי."
רוז הזעיפה פנים. "מאיפה אתה יודע את השם שלי?"
הסטריגוי רק צחק, וצחוקו צימרר אותי לגמרי.
"למה אני לא יכולה לקום?" שאלה רוז, ובעתה חלפה על פניה.
"כי אני לא רוצה שתקומי."
"אז הפעלת עליי כפייה?"
"סוג של."
פתאום הבחנתי שהסטריגוי האחרים פשוט עומדים שם, בשקט במבט קטלני דרוכים ומוכנים לכל תזוזה.
"ושוב." אמרה רוז. "מה בדיוק יעזור לך לשחק איתי רולטה רוסית? להרוג אותי וזהו יחסוך לך הרבה כאב."
טינה מסרה לסטריגוי המתולתל את האקדח התופי, מי לעזאזל משחק עם אקדח? איזה משחק מטומטם!
הסטריגוי נעמד זרק את האקדח לאויר ותפס אותו בידו. "כי ככה זה הרבה יותר כיף."
"מה יותר כיף?"
"אני ואת הולכים לשחק עכשיו רולטה רוסית כפי שכבר הבנת… ואני רוצה לעשות את זה מעניין, אם הקליע יפגע בך מן הסתם את תמותי ותשתחררי מכאן. אבל, אם הקליע יפגע בי, את הופכת לאחת מאיתנו."
דימיטרי קפץ את אגרופיו בחוזקה.
פנייה של רוז הביעו ארשת אדישות אך ידעתי שמפנים היא עומדת להתפוצץ מפחד. "ומה גורם לך לחשוב שאני פשוט לא אקח את האקדח ואלחץ על ההדק עד שהקליע יפגע לי בראש."
הסטריגוי הזעיף את פניו, תפס את רוז בגרון והרים אותה עד שפניה עמדו מול פניו, הוא הביט אל תוך עיניה שהפכו מבועתות "כי אני אומר לך לא לעשות את זה!" אמר ושמט אותה לרצפה, וזו נחתה בחבטה רמה על הרצפה הקשה.
דימיטרי ירה עליו צרור מילים, שאני מניחה שהן קללות. לא הבנתי כל כך את השפה, נראה לי שזו רוסית.
הסטריגוי הושיט לרוז את האקדח היא לקחה אותו בידיים רועדות כיוונה אותו לרכתה ולחצה על ההדק……..