תהל ויניב? פרק 34+35 פרק כפול!! :)

פרק 34 :)
״2 ילדות כבנות חמש עשרה נמצאו שרועות על הרצפה כמעט ללא רוח חיים באזור ירושלים״ הקריין מהחדשות,העיר אותי על הבוקר ״אבי,תנמיך את הטלוויזיה!!״ אמא שלי צרחה לאבא שלי,״טוב טוב..״ הוא ענה והנמיך קצת.קמתי מהמיטה עטופה בשמיכה והתיישבתי על אבא שלי ״בוקר טוב!״ אבא שלי אמר בחיוך ונישק את מצחי ״בוקר טוב..״ עניתי וחיבקתי אותו. ״תגידי,מצאו את חברה שלך הזאת כבר?..״ הוא שאל אחרי שתיקה ארוכה,״לא..אני הולכת לחפש אותה עכשיו..״ עניתי בעצבות.״בהצלחה..אני בטוח שתמצאו אותה..״ הוא אמר וחיבק אותי, ״תודה..״ לחשתי ונשענתי על כתפו.

״מממצאנו אותה..״ השוטר גמגם ״באמת?! איפה??״ אני ושי צעקנו ביחד ונעמדנו ישר,״היא הייתה בשיחים שרועה על הרצפה..
עם עוד מישהי..״ הוא גמגם ״הגופה שלה..״ הוא המשיך אך עצרתי אותו ״הגופה שלה?!!״ צרחתי ״על מה אתה מדבר?!״ שי צרח גם הוא ״לא גופה..״ הוא אמר ״היא פצועה קשה מאוד ורוב הסיכויים שהיא לא תשרוד״ הוא אמר בשקט ״ממממה?״ גמגמתי והתחלתי לרעוד ״שנייה,איך קוראים לילדה השנייה?..״ שאלתי והייתה לי הרגשה רעה ״עדן..״ הוא אמר ״עדן כהן״ הסתכלתי על כולם והכל הטשטשט לי,החברות הכי טובות שהיו לי הולכים למות.החברות הכי טובות שהיו לי הולכות למות. הייתי בהלם ונפלתי על הרצפה מעולפת.

״אני לא מאמינה,אני לא מאמינה..״ ישבתי על הספסל של בית החולים בהלם,הם הולכות למות? רומי הולכת למות?? החברה היחידה שלי?? וו..ועדן?? החברה הכי טובה שלי ? למרות..למרות כל מה שקרה אני עדיין אוהבת אותה..זה לא יכול להיגמר עכשיו,זה לא יכול!!!!!!! בעטתי בקיר בוכה.״תרגיעי!״ קורל פנתה אלי בעצבנות,ואני אפילו לא הסתכלתי עליה,התיישבתי בכיסא בשקט ודמעות זרמו מעיני ללא הרף.

״תגידי..מה קרה איתנו?״ יניב הסתובב אלי,ניגבתי את עיני מהדמעות ״מה זאת אומרת מה קרה איתנו?..״ שאלתי בשקט וירד לי עוד דמעה ״ממה..ממה קרה? למה זה נגמר?״ הוא גמגם וראו שקשה לו ״ללא..ללא יודעת..״ גמגמתי גם אני ״אף פעם לא הראית סימנים שאתה רוצה להמשיך…״ מלמלתי והסתכלתי על הרצפה ״אבל אני אוהב אותך!!״ הוא אמר בייאוש ״ממה?..״ גמגמתי בהלם ״אני אוהב אותך!! לאיית לך את זה?..״ הוא אמר ״גגגםםם אני..״ גמגמתי ״גם את מה?״ הוא שאל ״גם אני אוהבת אותך!!״ אמרתי ״לאיית לך את זה?..״ חיקיתי אותו והוא צחק ״אז..מה קורה עכשיו?..״ שאלתי,הוא התקרב אליי כדי לנשק אותי אך פתאום הרופא יצא מהחדר.מיד כול הנוכחים נעמדו והמטירו עליו שאלות ״מה קרה?״ הם בסדר??״ תגיד לי שהיא חיה!!״ ״מה מצבם?״ ״הם מרגישות רע??״ ״שקט!!!״ הרופא צעק וכולם השתתקו ״רומי חזרה להכרה״ הוא אמר וחלק מהנוכחים נשמו לרווחה ״ו..ועדן עדיין באותו מצב.״ הוא אמר ונכנס בחזרה לחדר.מיד התחילו כל הדיבורים והמלמולים ״איזה מזל שרומי בסדר..״ אמרתי נושמת לרווחה ״רק מרומי אכפת לך אה??״ קורל התנפלה עליי ״אכפת לי רק ממי שאכפת לו ממני..״ עניתי והתיישבתי על הספסל.היא הסתכלה עליי במבט ארוך והלכה לצד השני של המסדרון ״אני אלך להרגיע אותה..״ יניב אמר והלך.

לפחות רומי בסדר.אני לא מאמינה שעדן במצב אנוש,אולי היא הולכת למות,אני לא מאמינה היא הולכת למות!!ירדה לי עוד דמעה,למרות כל מה שקרה,כל מה שהיא עשתה,למרות איך שהיא התנהגה,למרות הכל אני עדיין אוהבת אותה,לא מגיע לה למות!!! היא לא יכולה למות!!!! צרחתי בתוך הראש שלי ובעטתי בתיק שלי,היא לא יכולה למות!!! היא פשוט לא יכולה!!!!!! הנחתי את פניי בידי ובכיתי,היא לא הולכת למות,זה לא קורה,זה פשוט לא קורה,זה סתם חלום רע!!!!!

״תהל..רומי רוצה שתיכנסי אליה״ אמא של רומי קראה לי ״תודה חייכתי אליה ונכנסתי לחדר.רומי הייתה שם,היא הייתה מלאה בתחבושות ובדם וכל מיני פצעים.״רומיייייי!״ צרחתי וחיבקתי אותה בעדינות ״תהל!״ היא ניסתה לחייך ״איך את מרגישה?איך זה קרה?מה קרה?״ המטרתי עליה שאלות ״וואו חח כל שאלה בתורה..״ היא צחקה ״זה קרה כשיצאתי לקנות ירקות״ היא התחילה לספר ״ועדן ניגשה אלי ברחוב והתחילה לצעוק עליי שאני גונבת לה את החברה הכי טובה ושאני סתם כלבה ועוד כל מיני קללות..אז ניסיתי להרגיע אותה ואמרתי שאני מצטערת אבל זה לא אשמתי והיא התחילה להשתגע עוד יותר וכמעט הרביצה לי,ניסיתי לברוח ממנה אבל היא זרקה אותי לשיחים והמשיכה לצעוק עלי..״ רומי בכתה ״ואז..״ היא נשמה עמוקות והתחילה ״איזה מישהו ראה אותנו ולא הבין מה קורה אז ניסיתי להסיר לו אבל היא שמה לי יד על הפה כדי שלא אוכל להגיד כלום,האיש כנראה הבין מה קורה וניסה להפריד בינינו,״ היא נשמה שוב ״לאיש היה אקדח וכשהוא ניסה להפריד בינינו אבל עדן התחילה להרביץ גם לו אז הוא..הוא הוציא אקדח וו..וירה ב..״ היא בכתה ״וירה בעדן ברגל..והיא התעלפה,הוא כנראה נבהל ממה שהוא עשה אז הוא אמר לי לא להגיד לאף אחד מה קרה פה והרביץ לי עם האקדח עד שהתעלפתי ו..ומשם אני לא זוכרת כלום עד שהתעוררתי,פה.״ היא אמרה ״יואו..אני לא מאמינה..הוא ירה בה??״ צרחתי בהלם ״סיפרת את זה לעוד מישהו?״ שאלתי מיד ״כן..לשוטרים שהיו פה״ היא אמרה ״אני כל כך מצטערת,זה הכל אשמתי״ חיבקתי אותה והתחלתי לבכות ״זה ממש לא אשמתך!!״ היא אמרה לי בתקיפות וחיבקה אותי בחזרה ״אני אוהבת אותך״ לחשתי לה ״גם אני אותך״ היא לחשה לי בחזרה.

״תגידי..לא הספקנו לגמור את מה שעשינו ממקודם..״ יניב אמר וגיחך,ישבנו עדיין בבית חולים,השעה הייתה אחת עשרה בלילה,נשארנו לישון..״מה עשינו ממקודם?״ שאלתי ״את זה..״ הוא צחק והתקרב לנשק אותי ״תהל?..״ שי קטע אותו.

פרק 35 :)
״כן?״ עניתי לו והתרחקתי מיניב ״אני מפריע?״ הוא שאל כשהוא הבחין ביניב ״כן..״ יניב לחש בשקט אך אני אמרתי ״לא לא זה בסדר..״ אמרתי ״מה רצית?״ שאלתי את שי ״רציתי..רציתי לדבר איתך..״ הוא גמגם,״אז אולי בבוקר היא ממש עייפה עכשיו״ יניב אמר ושי הלך באכזבה,״אוף תפסיק לקנאות!״ הרבצתי לו בכתף ״איך אני יכול?..״ הוא אמר ״את כל כך יפה..כל בן בעולם רוצה אותך..״ הוא הוסיף והביט לי בעיניים,הסמקתי קשות וחיבקתי אותו ״אני אוהבת אותך״ אמרתי לו ״גם אני אוהב אותך..״ הוא ענה וחייך.חיבקתי אותו חזק ונשכבתי כדי ללכת לישון ״היי את לא רוצה להמשיך את מה שהתחלנו?..״ יניב שאל ״מה התחלנו?..״ שאלתי בחיוך ״את זה..״ הוא אמר והתקרב אלי כי לנשק אותי ״אה אז אולי בבוקר אני ממש עייפה עכשיו״ אמרתי והעפתי את ראשו ״לילה טוב״ צחקתי ״לילה טוב..״ הוא ענה בשקט,נשכבתי על המזרון שיניב הביא ונרדמתי.

״בוקר טוב..״ אמרתי בחיוך והתמתחתי ״בוקר רע..״ יניב ענה ״למה? מה קרה?״ שאלתי וחיבקתי אותו ״את לא זוכרת?..״ הוא שאל ״אנחנו בבית חולים והחברה הכי טובה שלך..״ הוא התחיל אך אני קטעתי אותו ״לשעבר״ עניתי בעצבנות ״טוב, מה זה משנה?? עדן בבית חולים היא יכולה למות כל רגע ואת מחייכת?״ הוא התעצבן ״טוב סליחה אני מצטערת..״ עניתי והתרחקתי ממנו קצת.
הסתכלתי על כל מי שמסביב,חלקם ישנו על מזרונים שהביאו,חלקם ישבו ערים על המזרון ופשוט בהו בחלון. אף אחד לא נראה בגלל שמח.
ניסיתי לחפש את שיי בעיניים שלי,אך לא מצאתי אותו ״איפה אתה?״ שלחתי לשי הודעה ״הלכתי הביתה אני חוזר בערב״ הוא ענה כמעט מיד ״אה אוקיי..ועל מה רצית לדבר איתי?״ שלחתי לו סקרנית ״נדבר בערב״הוא ענה ״יאללה ביי אני צריך ללכת..״ הוא שלח ישר אחרי ״ביי״ שלחתי מאוכזבת. הסתכלתי על יניב,הוא ניסה ללכת לישון שוב אך זה לא הצליח,הוא נשכב על הגב מביט בתקרה ואפילו לא הסתכל עליי. הסתכלתי עליו,האם אני באמת אוהבת אותו? האם הוא באמת מי שאני רוצה להיות איתו? האם הוא האחד? ״אני מצטער״ הוא אמר פתאום ״על מה?..״ שאלתי מופתעת ״על זה שהייתי מגעיל אלייך הבוקר..סליחה״ הוא אמר וקם מהמזרון כדי להתיישב לידי ״זה בסדר..״ עניתי ״את בטוחה?״ הוא שאל והסתכל לי בעיניים ״כן..״ עניתי והוא חיבק אותי ״אני אוהב אותך לחש ״גם אני אותך״ עניתי בחיוך.

״אתם צריכים לחזור הביתה..״ הרופא אמר לכל החברים ״מה? למה??״ כולם התרעמו ״כי זה לא בריא בשבילכם..״ הוא ענה ״אתם יכולים לחזור מחר..״ הוא אמר כדי לרכך אותנו ״וכל דבר שיקרה נודיע לכם״ הוא אמר מנסה לשכנע אותנו ״אוף..טוב״ קורל אמרה ראשונה והלכה לקחת את הדברים שלה. כולם הלכו אחריה ולקחו גם הם את דבריהם.
״יאללה אתה בא?..״ שאלתי את יניב כשאני אוחזת בתיק שלי ״כן רק שנייה..״ הוא ענה והרים את המזרון ״יאללה בואי..״ הוא אמר ויצאנו מהבית חולים ״את באה אלי נכון?..״ יניב שאל אותי כשהגענו לצומת של הדרך לבית שלי ולדרך של הבית שלו ״כן..סבבה..״ עניתי וסימסתי להורים שאני נשארת אצלו.
״אז מה את רוצה לאכול?..״ הוא שאל כשאני שכבתי על הספה והנחתי את ראשי עליו ״אממ..פסטה..״ עניתי בחיוך ״אתה יודע להכין בכלל?״ שאלתי מודאגת ״בטח!!!!״ הוא אמר ״מה לא ידעת? אני השף הכי גדול בארץ!״ הוא צחק וגם אני ״טוב..בוא בוא אני אעזור לך״ אמרתי וקמתי למטבח.
״תביא לי את המלח״ אמרתי לו בעוד אני מערבבת את הסיר של הפסטה, הוא הביא לי קופסה של סוכר ״לא חמוד,זה מה שנקרא סוכר..״ צחקתי ״מה?״ הוא הסתכל על הקופסה ״אה..כן בטח..אני ידעתי את זה!!״ הוא אמר והחזיר את הסוכר למקומו ״כן בטח..״ צחקתי גם אני ״הנה המלח״ הוא אמר והיא לי ״מזל טוב..״ מלמלתי בציניות ושפכתי קצת לפסטה.התחלתי לערבב את הפסטה אך יניב קטע אותי ״תביאי לי לערבב את הפסטה״ הוא צחק ״אני הכי טוב בזה..״ הוא צחק שוב ודחף אותי,צחקתי גם אני ״אתה חוצפן אתה יודע?..״ צחקתי ״כן..זה בגנים..״ הוא צחק וניסה לערבב את הפסטה,זה לא נחל הצלחה רבה כי תוך שנייה כל המטבח היה מלא במים ובשאריות של הפסטה שיניב זרק בטעות על הרצפה.הבטתי על המטבח,זה היה נראה זוועה כל מה שהיה שם נרטב וכמעט ואי אפשר ללכת מחשש שלא להחליק על איזו פסטה.״לך תזמין פיצה..!״ צחקתי והוא התקשר לפיצרייה.

״איפה את?״ קיבלתי הודעה משי ״אני בבית שלי״ שיקרתי ״אה..את לא הולכת לבית חולים?..״ הוא שאל ״לא..רק מחר בבוקר״ עניתי לו ״אז אפשר לבוא אלייך?..״ הוא שאל ״עדיף שלא כי כל המשפחה שלי ישנים..״ שיקרתי ״אה טוב אז מחר בבוקר בבית חולים?״ הוא לחץ ״טוב״ עניתי וכיביתי את הפלאפון ״הפיצה כבר הגיעה?״ צרחתי ליניב שעמד במטבח ״כן!! בואי..״ הוא צרח בחזרה.
התיישבנו על השולחן ואכלנו פיצה ״אם היינו משאירים את הפסטה שלי זה היה יותר טעים״ הוא אמר בפה מלא בפיצה ״כן כן..תשתוק ותאכל״ צחקתי והוא צחק גם.

״את יושבת אצלי?..״ יניב שאל בשעה שמונה ״ לא נראה לי..ההורים שלי רוצים אותי בבית״ עניתי מאוכזבת ״אוף טוב״ הוא התאכזב וקמתי מהספה ״יאללה ביי״ אמרתי ״נתראה מחר..״ הוספתי ״חכי!!״ הוא צרח ״מה?״ עצרתי והוא קם מהספה,התקרב אליי ונישק אותי.זה היה מושלם פשוט מושלם.התנתקנו וחייכתי אליו הוא חייך אלי בחזרה.״ביי!״ לחשתי בחיוך ״ביי״ הוא אמר ויצאתי מהדלת בחיוך.

״איפה את?..״ יניב שלח לי הודעה ״בבית חולים..אתה בא?״ שלחתי לו בחזרה עם חיוך מרוח על פניי ״כן..אני בדרך״ הוא כתב לי וחייכתי,כיביתי את הפלאפון והסתכלתי מסביב,עיני נתקעו על שיי שישב מולי והסתכל עליי.״רצית להגיד לי משהו?..״ שאלתי התיישבתי לידו.״כן..״ הוא אמר בלחץ ״ו..?״ זירזתי אותו ״טוב אז ככה..״ הוא התחיל ואני הקשבתי לו ״תקשיבי אני..״