שובה של אנבת פרק 10

בפרק הקודם:
לא היו לי כוחות להתמודד מול האדם הכי חזק ביקום
והכי גרוע שלא יכולתי לספר את זה לאף אחד.
טוב לא ממש לאף אחד חשבתי.
אני יכולה ללכת לאמא שלי ולהגיד לה למרות שרוב הסיכויים שאני לא יכול לראות אותה.
זהו אני מחר הולכת לאולימפוס ואף אחד לא ישנה את החלטתי.
"אז זה נכון…" אמר קול
הסתובבתי אחורה במהירות וראיתי את פרסי ……..

הפרק:
"מה בדיוק ראית?" שאלתי את פרסי מבוהלת.
"מספיק כדי לדעת שיש עליי איום מוות.אנבת אני רוצה שתספרי לי את האמת,ועכשיו" אמר כועס
"אני לא יכולה פרסי אסור לי אני מצטערת. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך שהכול בשליטה"אמרתי
"אם הכול היה בשליטה את לא היית יושבת פה ובוכה בהיסטריה כזאת"
"אוקיי צודק הכול היה לא בשליטה אבל חשבתי על משהו. שיגרום לזה להיות בשליטה"
"אנבת בבקשה תספרי לי את האמת אני יכול לעזור לך,בבקשה"אמר מתחנן
מגיע לא לדעת האמת לא,לא לא אנבת את לא יכולה לספר לו את האמת כי אז יהרגו את שניכם. חשבתי
"לא" אמרתי ובאתי ללכת משם לביתן שלי אבל הוא אחז בחוזקה בזרועי.
"עזוב אותי פרסי" אמרתי
"עד שלא תספרי לי את האמת אני לא משחרר את היד שלך" אמר
"טוב אז אנחנו יכולים להישאר ככה עד הבוקר." אמרתי והתישבתי בהחלטיות. והוא עדיין אחז בזרועי
"אנבת בבקשה אני מתחנן בפניך אני לא יספר לאף אחד,את יודעת את זה נכון"
"אני יודעת," אמרתי באנחה:"אבל אם אני יספר לך הוא יהרוג את שנינו"
"אז את יכולה לספר לי לפחות מי הוא?"
"אמממ כן אני חושבת שכן אתה מכיר את בעלה של גאיה?"
"אההה נראה לי שכן זה הוא שקרונוס חתך לחתיכות והשליך אותם לטטרוס.
אממממ נראה לי קוראים לו אוראנוס נכון?" שאל
"כן נכון אז זה הוא,הוא מתכנן נקמה כבר אלפי שנים והוא בוא נגיד "משתמש בי" כדי לממש את זה"
"אנבת זה גרוע והוא עוד מאיים עליך שהוא יהרוג אותי אם לא תעשי את זה"
"כן" אמרתי ופרצתי בבכי פתאומי.
הוא חיבק אותי ואמר:"הייי אנבת אל תדאגי אנחנו נמצא לזה פיתרון אני מבטיח לך,אל תבכי"
"פרסי הקטע שאתה לא יכול להבטיח לי שום דבר," אמרתי מבין חיבוקו הלוחץ:"ואין לי כבר מושג מה לעשות פרסי,קשה לי,ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אני מפחדת"
"אנבת אין לך ממה לפחד אם התוכנית שלך היא טובה כמו שאמרת הכול יהיה בסדר"
"יכול להיות שהיא תהיה טובה אבל אני לא אדע עד שהממש אותה"
היו בנינו כמה רגעים שקטים ואז פרסי אמר בחיוך:"אז את עדיין אוהבת אותי בתור אהוב?"
"פרסי באמת?," אמרתי בחיוך:"באמת זה מה שמעניין אותך עכשיו."
"זה תמיד עניין אותי אנבת אז תגידי לי כן אוו לא." אמר בקול סמכותי
"כן," פלטתי באנחה
הוא חייך והתקרב אליי עצרתי אותו שנייה לפני שנישק אותי והתרחקתי ואמרתי לו:"אני מצטערת פרסי אני לא יכולה." אמרתי עצובה
"למה?" שאל בכעס
"כי עד שהתוכנית שלי תצא לפעולה אני צריכה לעשות כל מה שהוא אומר"
"והוא אמר לך מה להיתרחק ממני?" שאל
"לא בדיוק אבל דיי דומה לזה"
"בסדר אני מבין" אמר ועזב אותי סוף סוף
"כדי שנלך לביתנים שלנו לא פרסי?"
"כן" אמר:" צודקת ולא מחר שנינו ניתעלף באמצע הרחבה עם חרבות ביד וניפול עליהם ואז לא נמות בידיו אלא בידי החרבות שלנו" אמר ברצינות
צחקתי. "אני לא חושבת אני עדיין אנצח אותך" אמרתי וקמתי
"את זה עוד נראה אמר בצחור:"טוב לילה טוב אנבת"
"לילה טוב פרסי נתראה מחר" הלכנו כול אחד לביתנו.
נכנסתי בשקט לביתן נכנסתי למיטה וחשבתי וחשבתי עד שלבסוף נרדמתי.