את

"תמר אני צריכה לדבר איתך" אמרה סתיו, חברתי הטובה ביותר.
"מה קרה? קרה משהו?" שאלתי, סתיו התיישבה ונראתה מודאגת קצת, אפילו עצובה.
היא הרימה את עיניה אליי. "נו סתיו מה קרה?" שאלתי והתיישבתי לידה מלטפת את ידה.
"זה קשור ליובל" מלמלה "מה? יובל.. יובל שלי?" שאלתי, היא הנהנה בראשה "קרה לו משהו? שאלתי בבהלה.
יובל ואני היינו… טוב, לא בדיוק היינו ביחד אבל היינו באיזשהו קטע לא רשמי.
"לא, אבל…" היא לא סיימה את המשפט וחייכתי "וואו נשמה אל תלחיצי אותי ככה יותר" "לא סיימתי" אמרה, הנהנתי בראשי והיא המשיכה.
"ראיתי אותו עם שירה-" אמרה, היא באה להמשיך ועיניי צרבו מדמעות "מה?! מה הם עשו?" ליבי כאב, אני והוא אפילו לא התנשקנו, השיא שלנו היה לשבת בכפיות וכשאמרתי שאני לא מוכנה עדיין להתנשק הוא הבטיח שהוא לא יילחץ עליי, אז מה, הוא לא יכל להחזיק את זה והלך לבגוד בי איתה?!
"תמרי… הם לא התנשקו או משהו כזה, כשאני דיברתי איתה הוא פשוט בא וחיבק אותה כזה מאחורה ונישק אותה בלחי…" אמרה סתיו בכאב "לא.. את משקרת… זה לא יובל…" אמרתי בכעס, היא קמה לחבק אותי אבל אני רצתי משם, רצתי ורצתי עד שלא יכולתי יותר.
הגעתי לחורשה קטנה שאני ומשפחתי תמיד עושים שם פיקניקים והתייפחתי בשקט.
הרמתי את ראשי והסתכלתי על העץ שהיה מולי T+Y היה חרוט עליו בתוך לב גדול, מה שגרם לי לפרוץ בבכי שוב.
כעבור זמן קצר הרגשתי שמישהו מסתכל עליי וכשהסתובבתי ראיתי את יובל רץ לעברי.
"תמרי מה קרה?" הוא שאל בדאגה והתקרב אליי "לא קרה כלום" אמרתי וסיגלתי לעצמי את הטון הכי אדיש שיכולתי, אבל קולי רעד.
הוא חייך והתקרב אליי, התרחקתי והוא קימט את מצחו "בטוחה?" שאל.
"לא יודעת, תשאל את שירה" אמרתי "שמעתי שאתם קרובים" הוא הסתכל עליי מבולבל "מה אתה מסתכל עליי ככה? טוב שלא אנסת אותה וזהו" אני יודעת שהגזמתי, אבל הייתי כ"כ פגועה וכועסת שלא היה לי אכפת.
"מה?"
"מה? חחח הוא שואל אותי מה… שמע, אם אתה לא בקטע שלי אתה יכול לבוא ולהגיד, אני אפגע, אני אבכה ואני יאכל מלא גלידה אבל אני אעריך את היושר שלך, אבל מאחורי הגב שלי פשוט ללכת ולחבק ולנשק את שירה?! אני פאקינג סמכתי עלייך! הייתי בטוחה שעד שנחליט מה יש בינינו אנחנו לא עושים קטעים כאלה ואתה יודע כמה אני קנאית אז למה דווקא? אין לי מושג מה אני מרגישה יותר – מושפלת או אוכזבת… תעשה לי טובה, תתרחק ממני לתקופה הקרובה בסדר?" לחיי היו סמוקות מכעס והעיניים שלי נצצו 'אל תבכי' חשבתי 'לא מולו'.
"אבל אני אוהב אותך"
"שקרן"
"אני מתכוון לזה"
התקרבתי אליו, התקרבתי עד שיכולתי להרגיש את נשימותיו, עמדנו ככה קרובים ודוממים כמה שניות, הוא קירב את ידו לפניי.
סטרתי לו בחוזקה "אל תיגע בי" סיננתי לעברו "אל תדבר איתי" התרחקתי "ותשכח ממני" אמרתי ובריצה יצאתי מהחורשה ובכיתי כל הדרך הביתה, לא שמה לב שהוא מאחוריי וקורא בשמי, יותר מידיי כאב ליום אחד.