עדיין שבורה…..
איך אנשים לא רואים
שאני בוכה
שאני בכל יום מסתגרת בחדר
וחותכת….
מתייפחת ואת שפתיי נושכת
רק שלא ישמעו אותי
רק שלא יפריעו לי
ולרגע אחד
אני מרגישה טוב יותר
לרגע אחד הכל משתחרר…
והכל נעלם
הכאב חוזר
ולא מניח לי
לא נותן לי לנשום
רק הדמעות יורדות
ונשימה שלי שוב חוזרת
אני קמה…
מנגבת את הדמעות יוצאת מהחדר
כאילו כלום לא קרה..
ואיש אינו רואה
איש אינו שומע
שאני עדין שבורה…
תגובות (8)
זה כי את סוגרת את הדלת (של הלב והפה) ולא נותנת לאף אחד שיכול לעזור לך לדעת שאת צריכה אותו…
הפסיכולוגית שלי יודעת
והיועצת של בית הספר
והחברה הכי טןוב שלי
ותראי מה זה… הם כנראה עדיין לא עוזרות מספיק (חשבת לפנות לאנשים אחרים כמו: הורים מכנכת וכאלה?)
גם המחנכת מתחילה לגלות
היא רק לא יודעת שאני פוגעת בעצמי
היא גם לא יודעת שאני גם עושה את זה בבצפר…
קודם כול תדעי שאת כותבת מוכשרת מאוד… :)
אני בטוח לא הראשונה שאומרת את זה!
אני מבינה שקשה לך ואת מרגישה לבד… אבל את צריכה להישאר חזקה.
אל תישברי…
את צריכה להמשיך להתמודד ובסופו של דבר זה יעבור…
הכול עובר בסוף.
גם זה יגמר.
מקווה שתישארי חזקה..♥
את עושה מה??? את חותכת? טוב במקרה הזה יש לי רק מילה אחת
הורים!!!
קשה לי לשמוע את זה, זה הפעם החמישית אוליי השבוע שאני קוראת על מקרים דומים:(
תקשיבי קודם כל את כותבת מדהים!
ותישארי חזקה, את אף פעם לא לבד אני בטוחה ואם כן אז זאת הרגשה נוראה
ואני יודעת כי גם אני עוברת את זה אבל אני הפסקתי לחתוך כי הבנתי שזה רק גורם לי לסבול יותר ומכאיב יותר והחתכים האלו זה צלקת לכל החיים ואם לא תפסיקי התחושה והזיכרון הזה יחזור על עצמם כל פעם כשתסתכלי על הצלקות.
לא רשמת פה מה הסיבה, אבל אל תגרמי לעצמך סבל בגלל אחרים, אל תשימי על אף אחד ויש משפט ״עדיף מישהו אחד שאפשר לסמוך עליו מאשר הרבה שאי אפשר להסתכל להם בעינים״ קצת שיניתי אותו..
ואני יודעת שזה קשה לך אבל זה תקופה ותקופות עוברות וגם התקופה הזאת תעבור.
ואם את צריכה מישהי לדבר איתה או עזרה אז אני פה בשביל לעזור
אל תתבישי לשלוח הודעה :):
[email protected]