…Baby Doll פרק 18

העלתי עוד פרק כי אני אוהבת אותכם!
וכי אתמול לא העלתי פרק……………
אבל הפרק מאוד קצר!

פרק-שמונה-עשר-בית.

"ליה, מחר היום הולדת שלי. ו… אני רוצה לפנק אותך".

"זה לא אמור להיות ההפך?" שאלתי.

משך בכתפיו. "אני חייב לך".
__

הארי הושיט את מפתחות המרצדס שלו לפקיד בכניסה. אחרי שהוא הסביר לפקיד שהוא צריך לשמור בשבע-עיניים על המכונית, הארי הסתובב אליי כשהמכונית נעלמה אל תוך החנייה. דלתות זכוכית נפתחו באוטומטיות כשהתקרבנו אל הכניסה ורוח נעימה של מיזוג האוויר בבניין נשפה על פניי.

אני התנגדתי בכל תוקף ללכת עם הארי אבל המילים שלו היו כל כך לוחצות שהייתי חייבת להיכנע. הקניון היה עצום. אני רגילה ללכת לקניונים קטנים מידי שנה, ובהשוואה אל הקניון הזה, הקניונים הקטנים האלה נראים כמו מחסן. חנויות מעצבים עם שמות שאפילו לא שמעתי עליהם מילאו את כל הקומות. מסעדות יוקרה – אנגליות, איטלקיות, מקסיקניות, אסייתיות – היו מפוזרות פה ושם.

"קחי מה שאת רוצה" הארי אמר. זה נשמע כמו פקודה.

"מה?" כשהוא אמר שהוא יפנק אותי, ציפיתי לקייק-פופס לכל היותר.

"בגדים, נעליים, תיקים. כל החרא הנשי הזה שאת רוצה. קחי." הוא אמר לי. התחלתי לפקפק בדעה שלי על הארי.

הוא בהחלט נהיה נחמד יותר מאז הפגישה הראשונה שלנו, למרות שלפעמים בחירת המילים שלו מטעה ושגויה. אבל עדיין לא יכולתי לרדת מהמשמר. תמיד הזכרתי לעצמי איזה בחורים הם דמיאן וריצ'רד והסיכוי שהארי יכול להיות ממש כמוהם. אני לא הולכת ליפול לפח שוב.

"נו, לכי" הוא האיץ. יכול להיות שהסתכלתי עליו קצת יותר מידי זמן, אבל זה בגלל שהייתי אבודה במחשבות שלי.

נכנסתי לתוך בוטיק עם תמונה ענקית של דוגמנית על חלון הראווה. הארי עקב אחריי. הרבה שמלות קרצו לי, אבל הרבה מהן היו קצרות מידי לטעמי. לא זזתי הרבה, בקושי מסתכלת על הבגדים והתיקים.

"את לא צריכה לפחד" הארי תפס בידי – פעולה שאמרתי לו לא לעשות. "בואי לכאן" הוא הוביל אותי דרך האנשים בבוטיק העמוס. הרגשתי שאנשים בוהים בנו, אבל לא העזתי להסתכל עליהם בחזרה.

הוא שחרר את ידי כשהגענו למחלקה של סוודרים ושמלות קיץ. "קדימה" הוא הטה את ראשו לצד. הפרדתי את הבגדים אחד מהשני, מסתכלת ברפרוף על השמלות והסוודרים.

"אני פשוט אקח את זה" הוצאתי שמלה לבנה שהשתלשלה עד לקרסוליים ותחרה בשרוולים.

הפנים של הארי נצבעו בשעשוע, הוא באמת התקשה להחזיק את הצחוק שאיים לפרוץ. "כשביקשתי ממך לקחת משהו, לא התכוונתי לשמלת חתונה. יש לך חוש אופנה של כלה מתה. מה לא בסדר איתך?" הוא צחקק.

"טוב, אתה בן. מה אתה מבין בשמלות?" יריתי בחזרה.

"אם את שואלת אותי במה אני אשמח לראות את הבחורה שלי, אני אעדיף את זה" הוא הוציא שמלה שחורה מכותנה שהזכירה לי מה שהבחורות שראיתי אצל ריצ'רד לבשו. "לא חושפת מידי, אבל עדיין סקסית" הוא שכח שאני לא הבחורה שלו, אז ממש לא אכפת לי מההצעה שלו.

"זה… אה, לא. לא… לא" הנדתי בראשי בסירוב.

"בסדר, מה שתגידי" הוא הרים את ידיו בהתגוננות.

אחרי עוד כמה סיבובים, נעמדנו בתור לקופה שמאחוריה עמדה אישה באמצע גיל הארבעים עם השיער הכי מוזר שראיתי. הוא נראה כמו צמר גפן מתוק סגול. הבחנתי בליפסטיק יבש על השפתיים הדקות שלה. בחירת הלבוש שלה לא הייתה יותר טובה מהמראה שלה, כשהיא הייתה עטופה בגליל כחול שאמור לשמש כשמלה. זה נראה יותר כמו וילון למקלחת בשבילי. אנשים עשירים באזורים האלה מוזרים מידי.

כשהגיע התור שלנו לשלם, הנחתי את השמלה הלבנה שבחרתי על הדלפק, ביחד עם עוד שני סוודרים שהארי דרש שאני אקח. עיקמתי את פניי כשראיתי את השמלה השחורה והזנותית שהארי הראה לי מקודם נזרקה מעליהם.

"מה אתה עושה?" שאלתי אותו.

"אף אחד לא אמר שהיא בשבילך" הוא השיב.

"אז אתה הולך ללבוש אותה?" הארי צחק יותר מידי חזק מההערה שלי וניער את ראשו כשהמחיר הבזיק על הקופה. חשבתי שהעיניים שלי הולכות ליפול מהחורים שלהן מהמחיר. זה יותר מידי בשביל ארבעה פיסות של בד.

זה לא ממש הפריע להארי, כשהוא הוציא בנונשלנטיות את כרטיס האשראי שלו מהארנק שבכיסו והושיט לה אותו.

__

"למה עכשיו?" הייתי חייבת לשאול.

היינו על הכביש כבר עשר דקות, ובתשע האחרונות אני חשבתי לעצמי אם אני צריכה לשאול את הארי או לא. משהו בי אמר לי שאני לא רוצה לדעת את התשובה, אבל בכל זאת שאלתי.

"למה עכשיו, מה?"

"למה סיימת את החוזה רק עכשיו?"

הוא שאף נשימה עמוקה, אני מניחה שהוא קיווה שאני לא אשאל את זה. "ליה, אני אצטרך… להתמקם בקרוב".

כוח חזק לחץ על ליבי, מאיים לפוצץ אותו. רק עכשיו הבנתי שקיילי ברחה מראשי. שכחתי ממנה. היא הסיבה לכל זה. "הו" נשמתי "עם ה… ילדה הזאת מאתמול?" התקשיתי להוציא משפט שלם ותקין מהפה.

הארי הנהן וכל הגוף שלי התחיל לכאוב. "זה לא שאני רוצה. אני חייב. אני נכשל במבחנים שלי ואני לא חושב שאני אצליח לסיים את הקולג'. אז איך אני אמור לתפעל עסק שלם?".

"אז היא הולכת לתמוך בך כלכלית? מה עם אבא שלך?" מצאתי את עצמי שואלת יותר שאלות ממה שהתכוונתי לשאול בהתחלה.

"הוא לא הולך להישאר בסביבה לנצח והוא רוצה לוודא שתהיה לי סביבה בטוחה לעתיד. לא היא לא הולכת לתמוך בי כלכלית, אני אעשה את זה בעצמי. היא פשוט הולכת להיות שם כדי לעזור לי. היא יותר טובה ממני בזה" אז היא הולכת לתמוך בו כלכלית, הוא פשוט לא רוצה להודות בזה.

"אבל למה אתה חושב שאתה לא תצליח לעשות את זה בעצמך? אני בטוחה שאתה יכול".

נכנסו אל החנייה והארי כיבה את המנוע. "את הבן אדם הראשון שאי פעם אמר לי את זה" העיניים שלנו ננעלו כשהוא הסתובב אליי, וזה רק גרם לכאב בחזה שלי לגדול. הוא הרים את אצבעותיו אל לחיי, המגע שולח בי זרמים. זה לא אמור לקרות.

"טליה, בלילה הזה שנישקתי אותך בפעם הראשונה… אני לא הייתי כזה שיכור" אז הוא זכר.

"הארי, כל זה נגמר" הקול שלי היה רך, לא רציתי שהוא יקשיב לי. "ואין לי שום משמעות בעינייך. אז… אתה צריך להפסיק" הזזתי את ידו ממני.

"אולי תפסיקי להגיד את זה?" הוא התפרץ. "אל תגידי שאין לך שום משמעות בעיניי, כי אם לא הייתה לך משמעות בעיניי כבר הייתי מזיין אותך".

עמדתי לכסות את אוזניי, לא רוצה לשמוע את הדברים האלה מכוונים אליי. אף אחד לא דיבר אליי ככה מעולם. לא ידעתי איך להגיב למה שהוא אמר, אבל לא הייתי צריכה להגיב בכלל כי הוא יצא מהמכונית וטרק אחריו את הדלת באלימות. לא הייתי בטוחה על מי או על מה הוא כעס.

הרגליים שלי נהיו כבדות עם כל צעד כשהן נשאו אותי אל האחוזה. הפה שלי נפתח בפחד כשראיתי את דמיאן וריצ'רד יושבים ליד האח.