בלי חיים אבל עם קבר פרק 1
מאז ומתמיד ידעתי שאני שונה , אחרת מכולם תמיד נמשכתי למלחמות ,לדם ,למוות!
בכל רגע של מוות הייתי יודעת שזה מגיע כמו ׳עיניים מאוחרי הגב׳ ~קרדיט למורות בכיתה~
פעם בכיתה א׳ כשממש דרכתי על קצה השביל של הבית ספר הרגשתי שמישהו מסתכל עליי הסתובבתי ו… אף אחד… מאז אני תמיד בודקת תמיד דרוכה זהותי תמיד נשארה אנונימית אף אחד לא ידע מי אני עד היום הגורלי היום שבו נחשפתי היום שבו מתתי לראשונה ….
התעוררתי בקבר שלי לבושה בבגדים הכי חגיגיים שלי הם היו קרועים משוספים הבגדים שאיתן מתתי הוסיפו לי ביד סרט אדום שלידו היה מונח על הילד שלי משהו לא מזוהה חד ואז זה הבזיק בי הסכין שאיתו נרצחתי עם פרח ביד ורד אדום חזק כדם ביום הולדתי ה-13 זה קרה באמצע החגיגה הרגשתי דקירה שהצעמקה עם כל עשירית השניה מי שעמד מאחורי תקע ושלף ממני את הסכין בלי רחמים הלוך ושוב אני זוכרת שהייתי אז בתוך הבית שנכנסתי לשניה להחליף בגדים והמילים האחרונות ששמעתי היו ״אור את שומעת אותי ?! אור! תרוצי עכשיו כמו שלא רצת בכל ימי חייך ואל תחזרי!!!״ לאחר שניה נשמעה צעקה חדה לא זיהיתי את הקול הייתי משותקת חלשה פגועה במקומי חיכיתי וחיכיתי ובדיוק שבאתי ללכת ראיתי את פרצופו של האיש הוא היה עם צלקת לכל אורך הפרצוף ״היי אור חיכיתי לך״ גיכך….
חפרתי וחפרתי מנסה נואשות למצוא טת דרכי החוצה מהקבר הארור שכלא אותי ציפורני נטפו דם אבל ידעתי שאצליח ואז צץ לי רעיון …
תגובות (1)
אהבתי :OO ווואו יפהה תמשיכי ככה ^ ^ :3