שער אל המוות – פרק 18
– אמבר –
כשראיתי את כדור האור הלבן, ידעתי מייד שזה הסימן של קולין. בגלל זה לא הופתעתי ולא נבהלתי. הלכתי אחרי הכדור. הוא הוביל אותי אל הגינה הגדולה. לא יכולתי לא ללכת אחריו. כאילו חבל בלתי נראה משך אותי. זה לא שהייתי מהופנטת, הבנתי טוב מאוד מה קורה ויכולתי להתנגד, אבל לא רציתי. סמכתי על קולין ובטחתי בו.
לכן נתתי לכדור האור המחרף להוביל אותי אל הקצה הרחוק של הגינה. כאן לא היו אורות חגיגיים ובקושי היה אפשר לשמוע את המוזיקה. אף אחד לא יכל לראות אותי. הייתי לגמרי לבד.
כדור האור עצר. הוא התחיל לגדול ולדגול ולשנות בהדרגה צבע לאדום. ואז הוא נכנס לאדמה. כעבור כמה שניות באדמה נוצר פתח, וראיתי מדרגות מאבן שחורה שהובילו עמוק למטה.
ירדתי בזהירות. נראה כאילו הירידה נמשכת נצח. צעדיי הדהדו במקום הצר והלח. מדי פעם נטפו מים על ראשי, כמו במערת נטיפים.
״קולין, זה הסימן שלך, נכון?״ ניסיתי לשאול.
לא שמעתי תשובה.
הכדור הפך ליהיות כדור אור כחול קטן.
״הלו? קולין?״
שתיקה.
אני לא יודעת כמה זמן עבר: עשר דקות, חצי שעה או שעתיים. אבל רק כשראיתי בסוף המדרגות את המקום עם השער והאגמים המוכר לי מהחלום, הבנתי שעוקבים אחריי.
תגובות (5)
המשך!!!!!!!!!!
כן… פרק די קצר…
תמשיכיי!!!!!!
פיצה >
ת מ ש י כ י
באמת קצר אבל יפה. תמשיכי
נווווווווווו גררררררר תמשיכי . איי לייק סיימון . סיימון מוחעחע