למרות שלא היו תגובות המשכתי..
סורי שהפרק קצר, מקווה שתאהבו בכל זאת❤️

סיפורי ערסים! יולי ורוי פרק 6

18/02/2014 1620 צפיות אין תגובות
למרות שלא היו תגובות המשכתי..
סורי שהפרק קצר, מקווה שתאהבו בכל זאת❤️

פרק שישי-
למה הכל תמיד קורה רק לי?!?!?
תפסתי למאי את היד, בשביל שהיא לא תלך. העיניים שלה היו אדומות ומנצנצות והסנטר שלה רעד. זה קורה שהיא עומדת לבכות. הרגשתי חרא
״מאי זה לא מה שאת חושבת, אני אסביר לך הכל ותביני!״ צעקתי
״כן אני אשאיר אתכן לבד, במילא הייתי בדרך החוצה.״ ירין אמר.
רציתי להעיף לו סטירה!!! מה הוא בא אלי הביתה בכלל?!
״נו מאי בבקשה תישארי תני לי להסביר לך״ אמרתי שהיא ניסתה לשחרר את האחיזה שלי בידה
״יולי תשחררי ממני מה יש לך״ היא צחקה והוסיפה בחיוך ״אני לא אספר לרוי אל תדאגו״
מה זה?! מה יש לה? לפני שניה היא עמדה לבכות ועכשיו היא מחייכת? הם עובדים עלי או משהו?
״טוב יאללה בי נשמות עפתי״ ירין אמר והלך. תודה לאל שהוא נזכר ללכת באמת! מטומטם.
אני לא צריכה לכעוס עליו, אבל אפשר להבין אותי נכון? לא בא לי לריב גם איתה עכשיו. ממש זה מה שחסר לי.
בשניה שהוא הלך מאי הזיזה את היד שלה ממני במהירות. הדמעות שוב עלו והפעם היא נתנה להן לפרוץ החוצה והתחילה לבכות. נשבר לי הלב כשראיתי את זה.
״חתיכת חברה את הא? את ורוי ביחד ואת רצה אל החבר הכי טוב שלו, אני לא בטוחה שהוא ישמח כשהוא ישמע מזה״ היא אמרה בוכה
״בבקשה מאי, תשמעי את כל הסיפור את תביני שלא קרה כלום, אני ורוי כבר מספיק הרוסים אל תהרסי עוד יותר, בבקשה מאי רק תתני לי להסביר״ אמרתי, בוכה גם אני. מבינה שאיבדתי את שניהם. מישהו יכול לקבור אותי??
״אוקי בסדר, אני אשמע את ההסבר שלך, אבל אם אני בוחרת שלא להאמין את תכבדי את זה ולא תמשיכי להציק לי״ היא אמרה וניגבה את הדמעות
״טוב, רק אפשר שנעלה לחדר שלי? לא נוח לי לדבר כאן״ אמרתי ועלינו לחדר
״נו דברי״ היא אמרה עצבנית
״ירין בא לכאן לספר לי שרוי שבור מזה שרבנו וקשה לו וכל השטויות האלה, אמרתי לו שגם אני אבל זה רוי שכועס עלי לא אני עליו, הוא אמר שהוא יודע ושאני צריכה פשוט לבקש ממנו יפה סליחה, ואז שהוא בא ללכת באתי להביא לו נשיקה בלחי וכנראה שגם הוא וככה פשוט יצא שהייתה נשיקה קטנה בפה, אבל מאי אני נשבעת לך, אין לנשיקה הזאת שום משמעות בשביל שנינו, זו נשיקה שקרתה בטעות וזהו.״ אמרתי והוצאתי אנחת הקלה.
״כמה זמן הוא היה כאן?״ היא שאלה, היה נראה שהיא מאמינה למה שסיפרתי, היא כבר לא בכתה
״חצי שעה בערך, למה?״ שאלתי, מזה משנה כמה זמן הוא היה כאן
״לפי מה שסיפרת זה נראה כאילו דברתם בקושי עשר דקות. מה יש לו לעשות אצלך חצי שעה?״ היא שאלה בעוקצנות
״אז זהו… שאת לא מבינה מה הוא עוד אמר לי״ אמרתי וחייכתי…


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך