עיניים מסתוריות פרק 5: הדרך ליוג'ין מייקלונד

"כשאתה חושב שאתה מכיר את האדם,
אתה מתאכזב כאשר אתה מגלה—–
בעצם לא הכרת את האדם היקר לך
באור הנכון ולא באמת ידעת מי הוא,
כל חייך חשבת שהוא אדם רגיל.
אבל כשגילית שהוא לא כזה מושלם
ולא כזה שמח. החיים שלך מתהפכים
כין אין לך את מי לשאול ולקבל את תשובות.

(מתוך יומנה של אוליאנה)

ינואר 2014 עיר סנטה מוניקה, קליפורניה,
היא נשכבה על השטיח היפה בחדרה היא ראתה משהו על מיטתה צד את עיניה היא הושיטה יד רואה תקייה דבוקה אל מיטתה היא הסירה את התקייה משם מביטה בה היא פתחה אותה היא הביטה בהלם. "מה? לא יכול להיות….." היא אמרה בקול רועד…. עיניה הביטו בהלם זה היה ציורים של אמה וקלפים עתיקים כל מיני ושם היה רשום בגדול על בקלף הראשון ושם ציור מוזר מאוד. "ליל…..המלאכים?" היא הופתע מהשם שהיה מוכר לה, היא הביטה אחרי הכותרת הקלף היה ריק. בראשה קולו הדהד לה בראש המילים שאמר הבחור. "נתראה בלילה שבו יאיר השער לגן עדן בליל המלאכים את תגלי את מה שהלב שלך מת לדעת." היא קמה על רגליה רצה לחדר של הוריה שהיה מעוצב בסטייל אירופאי מיטה גדולה באמצע החדר קירות לבנים בנצנצים וארון ומקום האיפור של אמה, החדר היה בהיר מאוד היא חיפשה פותחת את ארון השידה היו שם תרופות ומסמכים אחרים. היא חיפשה הופכת את המגירות מחפשת מתחת למיטה מחפשת בארון של הוריה היא לא מצאה כלום מלבד בגדים, היא רצה לחדר העבודה של אביה שהיה בו טונה ספרים ושולחן חום מעץ רחב וכיסא רחב גדול, היא בילגנה את מגירות שלו בשולחן מוצאת יומן היא לקחה אותו. אוליאנה הפכה את חדר העבודה ואז היא התעצבנה בטעות מזיזה את ארון הספרים הגדול ומשם נפלו אליה טונות ספרים היא מצאה שם חמישה ספרים מוזרים. אחד בלטינית משהו והשני בשפה זרה לה עתיקה והשלישית רשום היה שם 'בין גן עדן לגיהינום הרביעי היה בשפה לא מוכרת שמצאה קודם והחמישי המסדר העתיק. היא לקחה את חמישה הספרים של אביה והיומן והכניסה לתיקה הישן ביחד עם תיקייה. וסדרה את החדרים במהירות ויצאה לדרכה. היא נכנסה למכונית מביטה מבט אחרון בביתה ונסעה היא ידעה שאין לה זמן. אליה למהר לכיוון תחנת דלק בכביש 64 היא נסעה לשם מחביאה את התיק היא נסעה לתחנת דלק מצפצת להם והם היא נסעה אחריה אביה ואמה וקאווין שנסע מהר במכונית שלו הם נסעו לכיוון יוג'ין מייקלונד. הנסיעה שלה נמשכה כארבע שעות מוחה היה שקועה במה גילת אוליאנה הבינה שלא הכירה את הוריה טוב ולא הכירה בסודות שלהם שעכשיו עינו אותה. עכשיו היא ידעה שאין לה תשובות כי הוריה הלכו לעולמם מותירים אותה עם הסיוטים האלה ועם הכאב הבלתי נסבל, לא שהיה לה את מי לשאול. חבריה של הוריה היא הטילה ספק עם ידעו משהו, הסבתות שלה לא יתנו לה תשובה.
הנסיעה שלה המשיכה והתחיל כבר להחשיך היא היתה עייפה אבל המשיכה לנסוע הנסיעה ליוג'ין מייקלונד היא בערך ארבע ימים. ג'ון אביה אמר שהם יעצרו ללון בשתיים עשרה באכסניה בדרך, שמימנו לנו ההנהלה שלו. נסענו עד שעצרו מול אכסניה ישנה מעץ קראו לה אכסניה שישים ותשע על שם הכביש. אוליאנה ובני משפחתה נכנסו לשם.
"אוליאנה איך את?" אנה שאלה אותה בדאגה.
"בסדר עכשיו אמא לקחתי מהבית כמה דברים שחשובים לי," היא אמרה מסבירה כאשר לקחה את תיק הגב.
"אני מבינה אותך ביתי קשה מאוד לך," היא חיבקה אותה אוליאנה חיבקה אותה בקלילות והם כולם עמדו מול הדלפק. אוליאנה וקאווין קיבלו חדר אחד עם שני מיטות, הם נכנסו להתקלח לפי תור והלכו לישון.
למחרת הם אכלו ארוחת בוקר ויצאו לדרכם ממשיכים בנסיעה משש בבוקר עד לאכסנייה הבאה כך הם עברו את שלושה ימים ביום הרביעי הם כבר נכנסו לעיר מוטשים העיר היתה סביב יערות הם נסעו ברחובות שיש בהם טונות של קוטג'ים ושם הם חנו ליד קוטג' בז' ושם הם חנו יוצאים עם המזוודות עייפים אוליאנה לקחה את התיק והמזוודות אביה עזר לה לעלות את מזוודות לחדרה היא הלכה לתקלח מוטשת מהימים האחרונים. אוליאנה שכבה לישון היא ראתה חלום שונה ממה שראתה בשנה האחרונה, היא חלמה חלום אחר היא ראתה את אותה הנערה שנכנסה למים בחלומה כל לילה. הפעם היא היתה בשדה של צבעונים אדומים מדהימים הנערה התקרבה אליה הפעם היא רצה לכיוונה אוליאנה זזה בכדי לא להתנגש בה היא ראתה את הנערה מחבקת מישהו בצללים שם, אוליאנה הרגישה רעד כאילו משהו רע מתמקרב היא הביטה בדמות שהנערה חיבקה היא נעלמה רק הנערה נותרה. "תברחי!!! תברחי!!!!! את תיפגעי!!!!!!!" אוליאנה צעקה לה.
"היא לא שומעת אותך." היא שמעה את קולו של הבחור במוחה היא הסתובבה היא לא ראתה אותו.
"תציל אותה בבקשה!!" היא אמרה בקול עצוב מבקשת ממנו.
"למה את כל כך רוצה בכך שאציל אותה ולא אותך?" הוא שאל אותה אוליאנה הרימה את מבטה היא היתה מוקפת בגברים בברנדס והצבעונים הפכו לדם.
"תציל אותה אני אשרוד!" אוליאנה אמרה בביטחון זה רק חלום הוא חייב להציל את הנערה הזו.
"את בטוחה שזה רק חלום אולי זו המציאות?" הוא לחש לה.
"אני בטוחה עם כך מדוע היא לא רואה אותי?" היא אמרה לו בקול מלא ביטחון. "תציל אותה," היא עצמה את עיניה. אבל היא שמעה צרחה נשית. היא ראתה את הבחורה שוכבת על השדה הוא היה מלא בדם. "היא מתה," היא אמרה פוקחת את עיניה מהסיוט מתנשפת. היא הביטה בתיקייה שהיתה על שולחנה היא פתחה אותה מביטה בציור הראשון של מלאך כנפיו לבנות וגדולות עיניו ירוקות.
"מי אתה מלאך או שטן שמוציא אותי מדעתי?"