אהובת השדים – פרק 5

חייכתי,
מאי זזה ממקומה לידי ופינתה אותו למייקל. הוא נתן לה חיוך שאומר 'תודה'.
דוני וג'ייס נכנסו אחריי מייקל. ג'ייס נכנס לתוך השמיכות ליד קייסי.
דוני נשכב על הירך השנייה של בר.
דיברנו וצחקנו במשך כמה דקות עד שטיילר התפרץ לאוהל וקופסת קרטון בידיו.
"מה יש שם?" שאלה ליאן.
טיילר הניח את הארגז, "מצאתי את זה במשרד של מר טולין, המורה לספרות."
"מה זה?" שאלה בר.
ג'ייס רכן לכיוון הארגז. "זה מה שאני חושב שזה?" אמר בחיוך נדהם.
"אפילו יותר טוב."
"הבאת כוסיות?" של ג'ייס.
"ברור אמר ושלף מהארגז 10 כוסיות זכוכית.
"לא נכון!" קראה ג'ניס. "הבאת טקילה?"
"איך את מכירה אותי?" התגרה טיילר.
"ברוררר." צחקה.
"אני מוזגת!" הכריזה ליאן.
"כמה בקבוקים יש שם?" שאלה מאי.
"משהו בסביבות ה -15." צחק טיילר ונשכב לצד ג'ניס.
ליאן משכה אלייה את הכוסיות ושלפה בקבוק זכוכית מן הארגז. כמו מקצוענית היא מזגה במהירות 10 כוסיות במקצועיות, נזכרתי שהיא עובדת בחופשות הקיץ בבר הקרוב רק עכשיו נזכרתי.
"שלוש שתיים אחת." ספר טיילר,
כולנו גמענו במהירות את הכוסיות המלאות אני ומייקל סיימנו ראשונים הנחנו את הכוסות בחבטה והבלהנו כל אחד את השנייה.
פרצנו בצחוק, מאי לא הייתה טובה בזה כמונו וצחקה באמצע ומלא טילה פשוט נשפכה על כל החולצה.
"איכככ." רטנה מאי. "עכשיו איך אני מורידה את זה?"
"את לא." צחקה קייסי.
אחרי עוד איזה מיליון כוסיות אחרי שסיימנו לפחות 10 בקבוקים או יותר כבר היינו שיכורים מהתחת. התפזרנו מהאוהל, חלקנו לאוהל של הבנים שהיה הרה יותר קטן.
אני ומייקל יצאנו מהאוהל ונשכבנו ליד עץ גדול.
"מה השעה?" שאלתי מצחקקת.
הוא צחק. שיכור. "01:01" אמר.
"אפשר את הטלפון שלך שנייה לשלי נגמרה הסוללה."
"בטח.."
שיהקתי ולקחתי את הטלפון שהוא הושיט לי.
הסתכלתי על הצג הפתוח שכתובה עליו השעה 01:01.
"מה את עושה?" הוא נשען על כתפיי מנסה לראות מה אני עושה.
"ברגע שאתה מסתכל על שעה שמשני צדדי הנקודות שלה המספרים שווים אז זה אומר שמישהו חושב עלייך." עניתי בעודי מצחקקת, וכופה על עצמי להמשיך להסתכל על הצג עם תמונתו המושלמת של מייקל במקום לקפוץ ולנשק אותו.
"אני חושב עלייך…" הוא אמר.
הסתובבתי אליו, השעה בדיוק התחלפה ל – 01:02.
צחקתי לי סיבה, רק מהנוכחות של מייקל לידי.
הוא אחז בפניי. "יש לך את הצחוק הכי יפה בעולם, כמו מוסיקה." הוא אמר לי.
ציחקקתי, "גם שלך לא רע."
הוא חייך.
מבטנו הצטלבו.
התקרבנו אחד לשנייה לאט לאט, הפיות שלנו נצמדו אחד לשנייה, בהתחלה זו הייתה נשיקה קטנה אבל ככל שהיא נמשכה עוצמתה התגברה. הוא השכיב אותי על האדמה נשכב מעליי והמשיך לנשק אותי בתאווה. היפכתי אותו ועשיתי אותו דבר כמוהו.
הוא המשיך לנשק אותי ולאט לאט הבגדים הוסרו…
בבוקר קמתי, ליד עץ ענק, מייקל חיבק אותי מהצד, הוא עדיין ישן. קרני השמש הראשונות האירו על גופינו. -פאקקק אנחנו בלי בגדים, השעה כבר זריחה השקמה!! היינו אמורים לחזור בארבע בבוקר לחדרים ולארגן הכל ככה שהמורים לא ידעו שהיינו. שם – הסתובבתי למייקל שעדיין חיבק אותי והערתי אותו בעדינות.
הוא פקח את עיניו. "אם זה הדבר הראשון שאני רואה בבוקר שווה לקום כל כך מוקדם." הוא חייך.
חייכתי בחזרה אבל אחרי שנייה הלחץ חזר.
"עכשיו כבר אחרי הזריחה." הודעתי לו.
"מה? פאק." צריך להעיר את כולם"
"קודם כל צריך להתלבש."
הוא צחק. "צודקת."
"אני מניח שאין לכם כל כך הרבה זמן להתלבש לפני שיתפסו אתכם." אמר מישהו מאחורינו, כבר התלחנו לשים בגדים מייקל הסתובב אליו הוא לא הסתכל כל כך על הפנים שלו. הוא צחק "צודק." אמר מייקל.
המשכנו להתלבש ואז קלטנו על מי אנחנו מסתכלים, חצי ערומים מחובקים שוכבים ליד עץ גדול ומולנו ספק האלכוהול שלנו.
מר טולין.
"אכלנו אותה." לחשתי למייקל.