-פריקה-

אוי, אלוקים.. אני מאמינה בך, ואני יודעת שאתה אוהב אותי ודואג לי. אבל אני לא מסוגלת יותר.. אוי, אלוקים.. אני לא אחת שבוכה או שנכנסת לעצבות בגלל דברים. אני הבן אדם הכי שמח בעולם!! אבל, זה כבר יותר מדי.. אלוקים יקר, תבין אותי… אני כל כך לבד.. אני בוכה בלילות, בשקט שאמא לא תדע! זה אפילו לא הגיוני! זה ההפך הגמור ממני! אני לא שמה על הבעיות שלי, וכן, האמונה החזקה שלי פשוט עוזרת לי להתגבר על הכל, אבל עכשיו.. קשה לי קצת. ואני ממש צריכה הקלה מסוימת.. אלוקים, בבקשה.. אני לא אובדנית או דיכאונית, ואני לא רוצה להיות כזאת! אבל, אני לא יכולה לדבר עם אף אחד חוץ ממורן על הפנימיה.. אין לי אף אחד קרוב! אין לי מישהו שאוהב אותי באמת! לא אבא, שאפילו לא חי איתי בבית..הוא ניתק איתי כל קשר. חברות אין לי בבצפר כי הן לא מתאימות לי!!! משפחה גם אין לי.. בטח לא חמה ואוהבת.. אמא שלי שהיא היחידה שיש לי- קצת מעורערת בנפשה ובגופה.. היא מאוד אוהבת אותי, אבל היא לא מגדלת אותי כמו שצריך. היחידה שאוהבת אותי באמת זאת מורן. גם עם שטרנה אני יכולה לדבר.. אבל.. היא לא כמו מורן.. מורן פשוט נכנסת לי לתוך הלב, לתוך הפצע הכואב ומחבקת אותו בעדינות. זה בחיים לא קרה לי! אני לא רוצה להיות יותר לבד.. בבקשה, זה לא כזה פשוט.. אבא שבשמים, אני יודעת שאתה אוהב אותי! אבל אין לי אף אחד.. אין לי אף אחד קרוב!! אני מרגישה כל כך פצועה, כאילו מישהו ירה בי.. כדור לתוך הלב . זה אף פעם לא קרה לי, עכשיו נשברו לי הכנפיים, והכי גרוע! שלכולם.. לכולם יש מישהו, לפחות אחד.. לכולן יש חברות, לאחרות יש גם משפחה חמה ואוהבת, הן מוצאות את עצמן.. אבל אני לא. אני כמו פיסת נייר שהרוח נושבת עליה עד שהיא נופלת לאדמה.. רק שלא ידרכו עליי, כי עם כל הלבד והזמן הקשה הזה אני מרגישה כאילו מישהו לקח את הלב שלי, זרק אותו על הרצפה ודרס אותו..זה לא כואב כל כך בגלל שאני חיה עם זה ככה.. זה כואב כל כך כי אני רואה איזה משפחות חמות יש להרבה אנשים, איך אנשים מתחתנים ונהיים מאושרים, הם לא לבד.. לבנות יש חברות, אני יודעת שזה לא נכון.. אבל אני מרגישה שאני אכלתי אותה יותר מכולם! אני לא יכולה לשחרר את זה ואין לי עם מי לדבר.. אף אחד לא קרוב אליי.. אלוקים יקר, אני יודעת שאתה היחיד שיודע כמה זה קשה.. בבקשה, תן לי להאמין בך, שזה לטובה וזה רק בינתיים.. תן לי להאמין שאני לא אשאר ככה עד סוף השנה.. כי בקצב הזה אני אלך ואגמר.. קשה לי קצת לנשום, רק כשאני בוכה בלילות אני מרגישה הקלה פתאום, כאילו אני מצליחה לנשום לפתע.. אני קולטת כמה אני בעצם לא נושמת!!! זה לא אני !!! תוציא אותי מזה !! תן לי לא להיות לבד.. לא רוצה להרגיש ילדה קטנה ושבורה.. שרוצה שיחבקו אותה. אני לא רוצה !!!