אהובת השדים – פרק 4

"אז מכאן השם שלך מוכר לי." אמר לי מייקל.
"מאיפה?" שאלתי.
הוא התיישב על הדשא.
התישבתי לידו.
"ארין, הקפטנית האדירה שעשתה את המהלך הכי אגדי בהיסטורית הכדורסל." התלהב.
פשפשתי בזכרוני מנבסה להיזכר על מה הוא מדבר כשנזכרתי אמרתי.
"זה לא היה כזה אגדי."
הוא הסתכל עליי בשוק. "את צוחקת עליי?" המשיך להתלהב. "את עשית סלטה משולשת עם הכדור ביד שלך מעל שחקן של הקבוצה היריבה וקלעת את הכדור לסל… באותה הקפיצה!!!"
"הייתי מה שהייתי חייבת לעשות למען הניצחון של הקבוצה שלי, חוץ מזה השחקן הזה היה ממש נמוך אם הייתי מנסה לעשות את זה מעלייך הייתי מתרסקת."
"תלוי אם מטר שמונים נחשב ממש נמוך בשבילך כי את לא עוברת את השבעים ושלוש."
אתה איזה מטר שמונים וחמש על מה אתה מדבר?" התווכחתי.
"מטר שמונים וארבע." תיקן אותי.
צחקתי.
"רג- מה את עושה פה בכלל? לי יש תירוץ אני משועמם. אבל מה התירוץ שלך?" קינטר אותי.
"שמעת על האירוסים של קייסי וג'ייס." שאלתי
"ברור! כל הפנימייה כבר יודעת." אמר, ברור שכל הפנימייה יודעת. דברים מתפשטים כאן – בכל המובנים של המילה. – במהירות על.
"אז הם חברים ממש טובים שלי ועשינו קאמפינג פה בחוץ כדי לחגוג, אתה רוצה להצטרף?"
הוא חייך אליי חיוך כובש כל כך. כמעט נמסתי. "בטח."
קמנו והתחלנו ללכת לעבר האזור שג'ייס הציע נישואים לקייסי,
"אני קרואה שפגשת את מייקל." צחקה ג'ניס כשכולם ראו אותנו.
חייכתי חיוך מעונג ורחב ואחזתי בידו של מייקל כאומרת 'הוא שלי בנות.'
"רגע!" קראה בר," אתה לא יכול לבוא ככה."
"כן! אתה חייב פיג'מה!" הכריזה ליאן.
מייקל צחק, צחוקו היה מתנגן ומענג לאוזניים. צליל מהפנט.
"טוב, אני אקפוץ לחדר ואחליף בגדים. כבר חוזר." אמר.
הוא הסתובב ורץ צוחק לחדרו. "חמש דקות אני בא."
נכסתי לאוהל הענק של הבנות שבתוכו ישבו קייסי ג'ניס בר מאי וליאן מחכות לי.
"אמרתי לך או לא?!" התלהבה ג'ניס כשנכנסתי וסגרתי את הריצ'רץ' של האוהל.
"אמרת לה מה?" שאלה מאי.
"שמייקל פשוט מושלם!!" קפצה ג'ניס.
מאי ישבה ישיבה מזרחית.
בר ישבה עם הרגליים ישרות וגבה נשען על צד האוהל. ליאן שכבה לידה כשראשה מונח על ירכה של בר.
קייסי שכבה בתוך השמיכות על המזרון.
ג'ניס נשכבהעל הבטן הניחה את המרפקים על המזרון שעליו שכבה והניחה את סנטרה על כפות ידיה,
ראיתי שכול9ן בהקשבה מלאה.
"למה אתן מחכות?" שאלתי מהוססת.
נכנסתי מתחת לשמיכה התיישבתי ישיבה מזרחית בתוך השמיכות על המזרון.
"שתספרי כבר מה היה עם הקפטן החתיך הזה!" ענתה בר.
"כלום…" עניתי מהוססת.
שמץ של חיוך מסטול עלה על פניי כשחשבתי על מייקל.
"ראיתם את החיוך הזה?" צחקה מאי.
"ברור שראינו!" התלהבה ליאן. "ארין נדלקה על הקפטן."
"יש לו שם!" התפרצתיץ
"סליחה…" צחקה. "מר קפטן."
נתתי לה מבט מעוצבן,
"נו תשתחררי!" צחקה קייסי,
"אל תכעסו עליייה." קפצה ג'ניס. "זה מה שמייקל עכושה לבנות… בלתי אפשרי לעמוד בפניו." קבעה.
צחקנו.
"אתם מתאימים." אמרה ג'ניס לפתע.
"מי?" שאלתי.
"מי?" חיכתה אותי קייסי. "את ומייקל גאונה."
"אני מודה שהוא חתיך ומצחיק ויפה וחכם ונחמד…. ומושלם." אמרתי מחייכת כמו מסטולה מאוהבת. "אבל מה הוא כבר יכול למצוא בי?" התבאסתי…
רציתי את הבנה גוף של ג'ניס. את השיער היפה והחור של קייסי, את הקול המפתה של בר. את הקופצניות וההתלהבות של מאי, והיופי של ליאן.
לא יכולתי לקבל את זה… אף פעם לא אהבתי את איך שאני ראית. אבל כולם אומרים לי שאני המושלמות בכבודה בעצמה אבל אני אף פעם לא קונה אתזה.
"את מושלמת!" התפרצו כל הבנות ביחד.
"לא אני לא!" התרעמתי עליהן.
"כן את כן." נכנס עוד מישהו לאוהל.
מייקל.