ללא שם- פרק 7

״סקוט מה אתה עושה כאן?!״ אני שואלת כשאני קולטת אותו עומד לידנו ומצוטט לדברים שלא אמרנו.
סקוט מתחיל להסמיק וברור שהוא מתבייש בעצמו. ״רציתי לשאול אתכן אם…אתן יודעות…אם מתבשל משהו בין קטלין ובוריס ובדיוק ראיתי שאתן מתכחשות לכן בסודיות, אז חשבתי לעצמי ׳למה לא לבדוק אם אתן מדברות במקרה על מה שאולי קורה בין בוריס לקטלין?׳ אתן מבינות?!״
באמת שזה כבר עולה על העצבים.״תקשיב לי, ותקשיב לי טוב מיסטר סקוט! *לא* קורה שום דבר בין קטלין ובוריס!!! מה גורם לך לחשוב שקורה משהו בין קטלין לבין בוריס, שהוא *ד-מ-י-ו-נ-י*?!״
סקוט מצביע לצד שמאל.
אנחנו מסתכלים לכיוון שאליו כוא הצביע וקולטים את קטלין מפלרטטת אל האוויר ״אתה בא לפה הרבה?״ ואז מתחילה לנשק את האוויר בלהט.  אני חייבת לקחת אותי לשיחה על זה, ברור שסקוט לא מספק אותי מבחינה זוגית.
אני ואחי מחליפות מבטים מיואשים ״שנלך מפה?״ היא שואלת.
״קדימה.״ אני אומרת ביובש. אנחנו קמות והולכות אל כיתתנו הנחמדת, משאירות את סקוט להתלבט לבד עם ההחלטה אם לגשת לקטלין או לא.
אנחנו נכנסות לכיתה ואני מתיישבת ליד המקום של ליז, ליד אחי.
״תביאי אוזנייה!״ אני אומרת לה כשהיא מתחילה לשמוע מוזיקה בMP שלה. היא נותנת לי ואנחנו מתחילות לשמוע את השיר ה*ממכר בצורה מושלמת!* סטריאו הארט.
בזמן שאני מזמזמת בשקט אחי כבר מתחילה לשיר בקולי קולות. מה שמתפתח לרקיעה על הכיסא ברגליים יחפות(כרגיל) ותלישת אוזנייה מהאוזן שלי מסתיים בריקוד מזעזע.
היא מתחילה להזיז את התחת מצד אל צד, מנערת את כל מה שמאמא נתנה לה ונראית בכללי כמו חשפנית כשהיא מתחילה להוריד שכבות כשנהיה לה חם.
בהתחלה אני וכל שאר התלמידים פשוט מתעלמים ממנה, אבל זה נהיה די קשה כשהיא מתחילה לצרוח ״או יה! או יה!״ תוך הדי ריקודי בטן סוערים.
״אווו׳ גאדדד אני לא קיימת!!!״ אני מתחילה למלמל ומנסה להסתתר מאחורי קופסת אוכל עלובה כשהחבורה מנסה למצוא ממי אני מתחבאת.
״היי אלכס!״ אני שומעת אותו.
״היי בראיין!״ אני מזיזה את הקופסת אוכל הצידה ומחייכת אליו את החיוך הכי גדול שיש לי.
״אההה…אלכס, אני וכל החבר׳ה הולכים לסרט בשבת רוצה לבוא?״
״כן, בטח״ החיוך שלי גדל.
אני חוטפת מליז מרפק.
ואז מקוקי.
ואז מניקי.
ואז…טוב בוא נצא מנקודת הנחה שחטפתי הרבה מרפקים.
״אני יכולה להביא כמה בנות?״ אני שואלת, וכרגיל, מנסה להתגבר על הכאב שחברות שלי גורמות לי.
״אהה…כן, סבבה…״בוא מחייך אליי.
אני חייכת חזרה.
אבל לפתע מישהו מסובב אותי אחורה ומדביק לי נשיקה בדיוק על השפתיים.
אני ממהרת ללכת אחורה ונתקעת באחי, שהפסיקה לפדח אותי ופשוט הסתכלה במהלך העניינים עם…פופקורן?!
״אחי מה זה אמור להיות?!״ אני שואלת אותה בכעס.
״מה?״ היא לא מבינה.
אני מסתכלת על הפופקורן וחזרה אליה.
״לא יודעת,״ היא מושכת בכתפיים,״נראה שהעניינים כאן הולכים להתחמם…״
אני מסתכלת אחורה בחשש ורואה מראה שאני לגמרי לא אוהבת.