קשה בלעדיו

אף פעם לא חשבתי שאצטרך אותו כל כך לידי.שאבכה כל יום רק מהמחשבה שלא נהיה ביחד. אני מבינה שמה שהיה עד עכשיו כבר לא ימשיך והעתיד שלי לגמרי לא ברור. אני הולכת לשם..והוא לא. אף פעם לא דמיינתי שמה שיפריד ביננו יהיה בית ספר. תמיד דמיינתי אותנו-חברים הכי טובים מגיל שנתיים ממשיכים ביחד כל החיים, אבל לפעמים צריך להחליט החלטות קשות שאולי יכריעו את הגורל שלנו ואת האנשים שיהיו סביבנו.
ופתאום אני מגלה שהוא מתרחק והולך לכיוון אחר : אולי ההחלטה הכי גרועה בחייו אבל אולי גם משהו לא מזיק. או שאולי מזיק רק לי.אני לא רוצה לפספס את שנות הגדילה שלו-בתור מישהי שמכירה אותו עוד לפני ששנינו התחלנו לדבר,יהיה לי כל כך עצוב לפספס את זה..תכננו כל כך הרבה תוכניות משותפות לעתיד אבל איזשהו בית ספר יפריד ביננו? אני לא רוצה להאמין שזה מה שיקרה.הוא רוצה גם להיות קרוב אליי וזה הדדי לחלוטין. כל מילה שהוא מחליף איתי משמחת. אני לא מאוהבת- אבל אני חייבת את הקרבה הזו. חייבת שיהיה מישהו קרוב אליי שאוכל לספר לו את הדברים שיושבים לי על הלב. ואת הדבר הזה- אני כל כך מפחדת לאבד. אני מפחדת שהבדידות תעטוף אותי מכל הכיוונים ולא תהיה לי דרך מוצא.