יורשי הנקמה -פרק 1

"אני לא רוצה "
"אף אחד לא שואל אותך"
"אני שואלת את עצמי ומסתבר שאני הפנימי שלי זועק הצילו!!!!!!!!!!"
"אמרתי שכן וזהו"
"גם אני לא רוצה ליסה!" גם דיוויד קם בצעקות לעבר המורה ויצטרף למחאה ביחד עם אמנדה
"האחים הרפר אתם צריכים להבין שזה מתנה לתת לכם לעבוד ביחד על עבודת סוף השנה הזאת , אתם צריכים להעריך זאת "
"מה את מבינה , אנחנו לא אחים בכלל" דיוויד צעק על המורה המסכנה שוב
"אל תנסי לעשות טובה לאפחד ובטח לא לי כי לא יוצא לך"
אמנדה בכעס רב לקחה את תיקה והלכה מהכיתה בטריקת דלת אכזרית .
המורה ליסה הרגישה רע עם עצמה … מה פתאום אחים שונאים אחד את השני? ברור לה שהם חורגים ושאין ביניהם קשר דם אבל אמא של אמנדה ביקשה ממנה במיוחד שתשדך את דיוויד עם אמנדה בעבודת גמר במיוחד בגלל המזג החם של בתה . אבל ליסה בחיים לא ראתה שנאה כל כך גדולה בין שני אנשים .. שלא לדבר כבר על אחים חורגים . ליסה יצאה מהכיתה לרגעים אחדים בכדי להרגיע את אמנדה למרות שידעה שלא תצליח בגלל הסערת רוחות שבה היא נמצאת .
"לאן את הולכת גברתי הצעירה ?"
"רחוק ממך תהיהי בטוחה בזה"
אמנדה התרחקה מזויית עיניה וליסה כבר התייאשה וחזרה ללמד כאשר בנתיים אמנדה התיישבה במקום הנטוש בבית הספר מאחורי מגרש הספורט ודיברה עם החבר שלה בוואטסאפ שנמצא רחוק ממנה .. במאורה שלהם.
"מתגעגע" הוא כתב לה
"ואני לא " היא כתבה לו בציניות וחיכתה לראות את תגובתו , אם הוא יזרום איתה .. זה תמיד יהיה סימן בשביל אמנדה שהוא פנוי ויותר משמח לדבר איתה ואם הוא יגמור את השיחה מהר וייבש אותה סימן שהוא עסוק .
"איימי מה את סתם , את חולה לי על התחת "
"איכ לא , מי תרצה אותך בכלל"
"את"
"חי בסרט רע "
"איתך"
"ממש "
"יוא , אני ואת עוד נדבר "
"תמשיך לחלום"
"מה עכשיו את לא מדברת איתי גם?"
אמנדה צחקה בשקט כי היא תמיד אוהבת את המשחקים שלהם בוואטסאפ
היא התנתקה מהשיחה כדי שכריס יבין את הרמז ובדיוק הופיע לה על המסך מספר שמתקשר אליה והיא ענתה
"מה?"
"מה מה , איפה את שהמורה סילקה אותך מהכיתה "
"אה זאת את "
" אמנדה מתי כבר תעשי אנשי קשר בטלפון שלך כדי שכשאני יתקשר אלייך את לא תתחצפי אליי "
"היה נעים לדבר איתך אמא ביי"
"אמנדה לא סיימתי .." ואמנדה ניתקה לה בפרצוף .
היא תמיד שנאה לדבר עם אימה כשמסלקים אותה מהכיתה , כי השיחה הזאת תמיד מובילה לאותו המקום והיא כבר מצויה .
"אני רוצה לצאת " היא אמרה לשומר ביטחון בשער
"יש לי הוראות מפורשות שאוסרות עלייך לצאת משטח בית הספר רק באישור הורה"
היא גילגלה עיניים והלכה לצד להתקשר לאימה בכדי לנסות להתחנף אליה
"אמא ?" היא ענתה לה לטלפון
"תני לי לנחש , את רוצה לצאת מהפנימייה לחבר הבן של ראש הכפר שלך וההנהלה לא משחררת אותך כי בדיוק עכשיו היית צריכה ללמוד , אבל לא , אמנדה חייבת להתחכם ולצאת לבלות ובשביל זה את צריך אישור הורה , ובגלל שאני ההורה היחיד שיש לך , את מתקשרת אליי כדי להתחנף , שוב "
"כן .. בערך"
"אז אני יתן לך לצאת אבל בתנאי אחד "
"איזה?"
"את לא הולכת לכריס הטחון שלך , אלא אליי הביתה "
"נו אבל אמא לא!"
"את שמעת אותי . החלטה שלך"
"טוב נו בסדר"
"תני לי את השומר "
היא הרגישה שמחה שסוף סוף היא נפטרה מהפנימייה הזאת וגם אם זה רק למספר ימים אבל הרגישה עצובה כי לא תוכל להיפגש עם כריס והלן , והיא חיכתה לזה כל השבוע , אבל היא לא דאגה כי ידעה שאפשר לסמוך על זה שהיא תצליח לשכנע את אימה להיפגש איתם ולו רק לשעתיים . כריס הוא הבן של ראש הכפר , הוא עשיר מאד כי בכל זאת , מרטין קרטר , הוא האיש הכי עשיר בכפר . כל הכרמים ושטחי החקלאות בידו וכמובן אחוזת "קרופר". ובאשר להלן , היא החברה הכי טובה שלי מאז שהגעתי לפה . הן מספרות אחת לשנייה הכל .
היא עלתה על האוטובוס שנוסע לגבול הכפר אלרטון וכל הדרך הסתכלה מבעד לחלון על הבתים הכפריים והיפים שאנשים בנו , על החוות החקלאיות והשדות כרמים שאיפיינו את אלרטון ולאחר שעתיים הם הגיעו לגבול הכפר אבל הבעיה היא שהם לא יכלו לצאת מהאוטובוס כי בדלת יציאה חיכה להם שוטר וממולם מלא רכבי משטרה .
נהג האוטובוס פתח את הדלת ודיבר משהו לא ברור עם השוטר עד שהיא התקרבה לדלת כדי לברר מה קורה
"סליחה אדוני השוטר מה קורה פה ? אני צריכה להגיע לבירה דחוף"
"אני מצטער גברתי אבל הכפר נימצא בעוצר"
"מה זאת אומרת עוצר ? אני צריכה להגיע עכשיו לבירה , אני בכלל לא שייכת לפה "
"אני מצטער אבל אין יוצא ואין נכנס , הוראות של מרטין קרטר "
מרטין קרטר ? ראש הכפר? למה הוא שם בעוצר את הכפר של עצמו?