חצי לבנה חצי שחורה

קולות מסתוריים שלא צריכים להישמע,
אהבה נסתרת שמעולם לא ממושה,
יד מושטת שמעולם לא קיבלה עזרה,
כתם על בגד שמעולם לא נמחה.
צליל מסתורי בין חולות המדבר,
בין סלעי ההרים הישנים כבר מזמן,
מתהלכת אישה, חצי לבנה חצי שחורה,
ונשמתה נשמטת בין רסיסי צווארה.
היא נלחמת בעוז, נגד אויבים בלתי נראים,
ואין צורך לפחד, תכף כבר הכל ייגמר,
והיא גוססת לאט, בלי שום דבר להצילה.
חלקים ישנים של עבר פתוח,
כלואים תחת מכסה של סיר רותח,
זועקים בכאב, מבקשים הגנה,
אך ליבה השבור של הנערה לא נענה.
דמעות קרות זולגות בכל פינה,
מבריחות את הכאב כדי שיקבל הזדמנות שנייה,
והוא מותיר אותה לבד, ייבשה מתקווה.

קולות מסתוריים שלא צריכים להישמע,
בוקעים ברעם ממעמקי ליבה,
ואהבתה הישנה, היא צופה בה נעלמת,
למרות שידה אחריה מושטת;
כל זיכרון לה הוא כמו כתם מטושטש,
מסרב להיעלם, להרפות מהכאב,
וגופה נקרע, בין כל מחשבותיה,
מותיר אותה שבורה,
חצי לבנה חצי שחורה.