יום הולדת יש רק פעם בשנה

לפני שעה נגמרה היומולדת שלי.
היה נחמד והכל, אני לא אומרת שלא. פשוט היה יכול להיות הרבה יותר טוב.
עכשיו כשאני כבר בוגרת באיזה שנה יותר, יש לי פוסט התבכיינות חדש ומשופר.
הפעם זאת באמת התבכיינות.
אני מקווה שיהיה לזה גם מוסר השכל.

כשההפתעה שלי היום בבוקר התחילה, כולם חיבקו אותי ושרו לי ונתנו לי תשומת לב בכמויות מסחריות, ממש כמו שרציתי כל השנתיים האחרונות.
החלק הזה של היום ארך בערך חמש דקות.
אחר כך כולם התפצלו לקבוצות הנורמליות שלהם.
היה לי סבבה לגמרי לעבור בין הקבוצות ולהגיד תודה כל פעם שהחמיאו לי או בירכו אותי. אבל ממש רציתי שירצו בי, שיתקרבו אליי וינסו להיות איתי. זה קורה ללא מעט מהחברות שלי. למה זה לעזאזל לא קורה לי?
מתישהו נמאס לנו מהגשם המציק ועברנו למקום יבש יותר לרבוץ בו. וזה נהיה יותר ויותר נורא.
כל החברים ישבו שם אחד ליד השני, אחד על השני או סתם נשענו אחד על השני. זה עם זאת, ההוא עם ההיא. ורק אני ישבתי עם עצמי בצד, הקשבתי לפיטפוטים של כולם כמו תמיד וחייכתי כאילו הכל טוב.
אז זהו שלא.
רציתי לעמוד על הכיסא ולנופף בידיים בפראות, לקפוץ, למשוך תשומת לב, ולצעוק.
מה איתי? איפה אני נכנסת בתוך כל הקבוצה הזאת? למה אני לא נכנסת?
מה רע בי? למה לא רוצים להיות איתי כמו עם האחרות?
מה אני צריכה לשנות בי כדי שיאהבו אותי?
משהו במראה החיצוני שלי? או אולי זה בכלל האופי שמציק להם?
ואם לא, אז למה לא קוראים לי להתכרבל איתם?
מישהו מוכן להסביר לי למה בכלל אכפת לי איך מתנהגים אליי? ממתי אכפת לי אם יש לי חברה אחת או מיליון חברות? בבקשה תגידו לי מה הבעיה איתי. אני רוצה להשתנות, אבל אני לא יודעת איך.
עד עכשיו לא הבנתי למה אני שונה, ואם לא הבנתי אז כנראה המסר מטושטש. אני הרי מחוננת.
אתם אומרים לי שאני יפה, פוטוגנית, אפילו שאני לא. כל הקיר שלי בפייסבוק והשיחות בוואטסאפ מלאות ב"תישארי מושלמת כמו שאת". אז מה הבעיה בי?
שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את החברים שלי. אני רק רוצה שגם הם יאהבו אותי בחזרה.
הדדיות, זה העניין.

אם יש משהו שאני שונאת, זה חבורות ומעמדות חברתיים.
איך מצפים מהעולם לייצר כפר גלובלי עם שפה אחת ומעמד אחיד לכולם אם אפילו הנוער לא מצליח לייצר אותם לעצמו.

ועכשיו לחפש מוסר השכל.
אהמ, בואו נראה.
אני חושבת שהפעם זה בעיקר בקשה מכם.
אבל מותר לי לבקש משהו, יש לי משאלה אחת ליומולדת, ואני רוצה לבקש אותה כאן, בפורום הזה.
תעשו לי טובה ותסתכלו מסביב.
אולי יש עוד כאלה כמוני שמתחננים לתשומת לב. הם לא עושים את זה בקול, הם לא מספרים לאף אחד, אבל הם רוצים את זה כל כך.
אני מבקשת שתקחו אותם אליכם. תראו להם שאתם לא נגדם, שהם בסדר גמור. תמצאו להם כמה חברים, תסדרו להם קצת חיים להתעסק בהם.
אולי יצא לכם משהו מזה. אולי תשיגו חבר אמת שמוכן לעשות הכל בשבילכם. אולי תגלו את האיש הכי מעניין בעולם. אולי תמצאו את אהבת חייכם.
ואולי סתם תעשו משהו די קטן שישנה למישהו אחר את כל החיים.
ואני בינתיים אלך לבכות עוד קצת, כאילו לא עשיתי את זה מספיק היום.