המלחמה הגדולה-חלק י'

במקדש האוויר,התכוננה מאסטר איילה ליציאה של חולית הליוס.קודה ישב בחדרם והביט בה אורזת.
"על מה אתה מסתכל?"היא שאלה וחייכה.
"עלייך."
"למה?"
"אם לא תחזרי? אני רוצה לזכור אותך לתמיד."
איילה הרגישה מן חלחלה על הדרך בה אמר את זה."למה אתה כזה שלילי קודה? ברור שאני אחזור."
"ואם לא?"
"אם…מאסטר אייריס אומרת שאם לכלבים היו כנפיים הם היו עפים.אבל בוא לא נתעסק ב'אם'.אני מבטיחה לך שאני אחזור משם.תפסיק לדאוג לי."היא כרעה על ברכיה לידו.
"תביני אותי איילה,"הוא אחז בידיה."אני מכיר את לוחמי האדמה ה…מורעלים האלה.הם לא רוצים שלום,הם רק רוצים לפגוע במכשפות ובכל מי שינסה לעזור להן.בבקשה,לכי אל צ'יף אקווה,היא טובה,היא רגועה,היא שקטה.היא תעזור לך,לא הגנרל טרה."התחנן בפניה.
"הלוואי שיכולתי קודה.אבל אני רק היי-ביי אחת.רק אחת מול חוליה שלמה.אני לא יכולה לעשות כלום.אל תדאג,תזכור מה שמאסטר אייריס אמרה,אנשים שאתה רוצה לעזור להם לא יכולים לפגוע בך.אתה מעדיף מלחמה? הרי טה-מין תמיד אמרה לשנינו שזו לא הדרך."היא ליטפה את ידיו.
קודה הרהר באחותו הגדולה,היא הייתה חכמה הרבה יותר ממנו,ולעולם לא היה מתווכח איתה."אז לפחות,תיזהרי,טוב?"
"אתה יודע קודה…אתה לא לגמרי טועה כמובן.קיים סיכוי שאני לא…שאני לא אחזור משם.אז…הנה,זה בשבילך,שתמיד תזכור אותי,טוב?"היא הסירה שרשרת מצווארה ונתנה לו אותה.שרשרת עשויה זהב וכסף,מעוטרת בסמליהם של קוסמי האוויר.קודה אגרף את ידו."אני תמיד אזכור אותך איילה,לא משנה מה יקרה."
"אתה תבוא לבקר אותי בעולם הרוחות,נכון?"היא חייכה.
"אני אבוא לבקר אותך בכל מקום הזוי שבו תהיי."
"בפעם הראשונה אי פעם…אני לא מרגיש לבד…"הוא תהה בשמחה.

הפגישה הבאה של פרלמנט המלחמה אירעה כחודש לאחר מכן,כרגיל,בעיר האופל.
אוריינטל דפקה בפטישה העשוי קרח על שולחן העץ וניסתה להרגיע את הרוחות,שגעשו סביבה."אתם מוכנים לשתוק כבר?!"היא צעקה לבסוף,שאר הבנים השתתקו.
"יופי…אחד אחד בבקשה,שאני אוכל לשמוע ולהבין.אני וכל השאר."
"אני ראשון!"התפרץ קודה."חולית הליוס חוזרת היום למקדש האוויר,ונראה את התוצאות.אני רוצה שכולכם תבואו איתי,בסדר? לראות את איילה!"הוא קרא בשמחה.
"נזיר אש,מכשפת מים ולוחם אדמה במקדש האוויר? האם אתה בטוח קודה?"שאלה אוריינטל.
"כולם נורא נורא נחמדים אצלנו,אף אחד לא יפגע בכם,אתם חייבים לבווא."הוא סיפר בהתלהבות.
"אוקיי…נצא עם קודה למקדש האוויר,עוד נקודות חשובות?"
"אחרי שנחזור ממקדש האוויר,אני חייב שתבואו איתי לאזור הדרומי הגעשי,לדבר עם אחותי."אמר קרייסוס ביובש.
"מה קרה להו-ין?"שאל שאנג.
"היא רוצה להפסיק להיות נזירה ולהתחתן."
"נו זה מעולה,לא?"שאלה אוריינטל.
"זה מעולה,נכון,אבל לא בעיני אבא שלי.הוא אמר שאם אני לא אדבר איתה הוא יצלה אותי באש."
כל החבורה עיוותה את פניה,אביו של קרייסוס תמיד היה,נושא רגיש מאוד.
"אנחנו נבוא עם קרייסוס אל האזור הדרומי,עוד נקודות?"שאלה אוריינטל.
"לא ממש…רק רציתי לספר לכם שאחי מצטרף לצבא האדמה."אמר שאנג.
"נו יופי,עוד לוחם אדמה מורעל."נאנח קודה.
"חדל קודה,תתנהג יפה.ועכשיו לי יש משהו בהחלט לא…לא נעים לספר לכם."גמגמה אוריינטל.
כולם כרו אוזן אליה.
"ביום ההולדת שלי…"
"נקנה לך מתנות?"ניחש קודה.
"נכין לך עוגה?"ניסה גם שאנג את מזלו.
"תהיי מבוגרת יותר מהשנה שעברה?"שאלה קרייסוס ביובש.
"לא,לא ולא! ביום ההולדת שלי,אני אצטרך להתחתן!"היא נראתה כעומדת לפרוץ בבכי.
"מצוין,כבר יש לך בעל."חייך שאנג וליטף את ידה.
"לא שאנג,לא איתך."היא קטעה אותו.
הוא הביט בה ועיניו הירוקות נראו כמתפוצצות."מה?"
"שיידי צ'ן,בחור מהכפר שלי.זה מה שאמא שלי אמרה…"היא הרימה את שרוול שמלתה והציגה טבעת עשויה כסף על אצבעה.
"זה לא בסדר!"קרא שאנג.
"יש דבר אחד בעולם הזה שנראה לך בסדר?! העלתי שבע רוחות כדי שיעזרו לי,ואני אפילו לא מצליחה למצוא קצה חוט."
"עצרי הכל! העלית רוחות?!"צעק קודה.
"כן…"
"איך את יכולה לעשות את זה? רק כוהנים יכולים."
"גם אני יכולה,מסתבר.העלתי את פרי,פניקס,אקספלוזיה,אאורה,אקווה ופלורה,וניסיתי לבקש מהן עזרה."
"אבל הן שש,ואמרת שהעלית שבע רוחות.."
"רוחה של הנסיכה המקוללת מארץ טרייב גם הגיעה לעזור לי."
החבורה בהתה בה בעיניים גדולות."הנסיכה זו-צ'או? איך היא הגיעה אלייך? היא עדיין תינוקת."
"מסתבר שלא,בארץ המכשפות גם גדלים ממש מהר,היא נראתה בת חמש,וכל הרוחות ניסו לעזור לי,אבל עדיין לא הצלחתי למצוא את עצמי,אם תצליחו להבין."
"מה הן אמרו?"
"זו-צ'או,אמרה לי לא לתלות תקוות,גם לא באנשים שאני אוהבת."
"אני אוהב אותך אוריינטל."העיר שאנג.
"כן,גם אני נורא אוהב אותך."אישר קודה.
השניים הסתכלו על קרייסוס.
הנזיר הביט באוריינטל."אני נורא אוהב אותך אוריינטל,אני יודע שאת יכולה להתגבר על זה."זו הייתה הפעם הראשונה מאז שנפגשו,שחיוך קטן הבליח בפניו העצובות.