שובה של אנבת פרק 4

בפרק הקודם:
לא ידעתי איך לענות על כול השאלות האלה ואז לפתע שמעתי קול מוכר אומר:”אולי תעזבו את אנבת ותנו לה קודם כול להתאקלם ואחר כך היא תענה על כול השאלות שלכם .
הסתובבתי אחורה כדי לבדוק שלא טעיתי לא טעיתי זה היה……..

הפרק:
זה היה כירון כל כך שמחתי לראות אותו .
קפצתי אליו בחיבוק גדול, כירון היה כמו אבא בשבילי.
כירון אמר:”אנבת ילדתי את חונקת אותי." פתאום שמתי לב שאני תופסת את צווארו חזק מדי.
ואמרתי:”אוי אני מצטערת כירון פשוט כל כך התגעגעתי אליך"
"גם אני יקירתי אבל עכשיו אני חושב שכולנו צריכים לדבר אז תשימי את הדברים שלך בביתן אתנה ותבואי לבניין המרכזי"
הנהנתי והלכתי לכיוון הביתן שתאליה אחריי.
לא ידעתי למה היא באה אחריי אבל ידעתי שהיא תגיד לי את זה עוד מעט.
נכנסתי לביתן שלי יואוו איך התגעגעתי לכאן.
לפתע שמעתי את תאליה אומרת:”תודיעי שהתגעגעת לכאן" אמרה בחיוך
"כן" אמרתי עם חיוך על שפתי:” הרי זה היה הבית איזה 5 שנים אז ברור שהתגעגעתי
"טוב בואי נלך לכירון הוא רוצה לדבר אתך"
הלכנו לבניין המרכזי נכנסנו לחדר .
ראיתי את פרסי וכירון על הכיסא גלגלים המוכר שלו.
דיניסוס לא היה שם הוא הלך לאסיפת האלים וכירון היה האחראי.
כירון פתח את השיחה ואמר:”אולי תישבי אנבת ונדבר באופן מאורגן יותר"
ישבתי במקום הקבוע שלי מול פרסי ראיתי שהוא משתדל שלא להסתכל לי בעיניים
הוא נראה עצבני עצוב מותש היה לי כל כך קשה לראות אותו ככה כל כך רציתי לקום ולנשק אותו ולהגיד לו שאני לא יעזוב בחיים אבל לא יכולתי להבטיח לו דבר כזה.
שאלתי את כירון למה בדיוק הוא קרא לי הוא אמר שהוא רוצה להבין למה היא נעלמה במשך שנתיים ולא אמרה לאף אחד שום דבר ולא הראתה סימנים לחיה ושהוא אימה אתנה ואביה נורא דאגו לה ,אתנה אמרה לכירון שישלח חצויים למסע חיפושים וכאשר הם הגיעו לשם חזרו לגבעת החצויים חבולים ופצועים.
אמרתי לו:”כירון יש לי סיבה ממש מוצדקת לכל זה אבל אני לא יכולה לומר לך את זה עכשיו.”
"למה את לא יכולה?" שאל כירון
"זה שאני לא יכולה אלה אסור לי להגיד לך את זה לזמן מה.”
"אבל למה אנבת אני לא מבין כלום" אמר במבט מבולבל
"אני לא יכולה להסביר אוו לדבר על זה אני מצטערת כירון שאני לא יכולה לומר לך כלום.”
"זה בסדר אנבת לכולם יש סודות ואני בטוח שברגע הנכון את תספרי לי.
ועכשיו תגידי לי יקירתי לכמה זמן את נשארת"
"לחודש" אמרתי וחייכתי כי כירון היה מעולה בהחלפת נושאים.
"אהה אז זה אומר שאת תישארי למשחק הדגל בעוד שבועיים"
"כן כנראה אבל אני קצת חלודה אני יצטרך להתאמן קצת"
"אני בטוח שלא עד כדי כך ואני בטוח שגם פרסי יסכים לעזור לך להתאמן"
פרסי נראה מדוכדך כי מה שאמר כירון לא נשמע כמו בקשה אלה כמו ציווי
פרסי אמר:”כן בטח אני יכול לעזור לך להתאמן קצת כמו פעם בימים הטובים"
כירון חייך ואמר:”אני שמח לראות אתכם מסתדרים לאחר כל מה שקרה"
הוא לא ידע עד כמה אנחנו "מסתדרים".
באתי לצאת מהחדר ונזכרתי במשהו שרציתי לשאול אותו
הסתובבתי ואמרתי:”אההה וכירון מתי אני יכולה להיפגש עם אמא שלי שמעתי שהיא כל כך לפגוש אותי אז שתעשה את זה עכשיו שאני פה"
"אהה כן אנבת אמא שלך אמרה התחיל לומר כירון בנימה מלחיצה
היא, היא כבר כאן"………