לשנייה הייתי בעליה
אתם יודעים,
לרגע אחד, הייתי בעליה.
השמיים היו כחולם, והעתיד ורוד.
לשנייה אחת, האמנתי שאוכל לבנות הכול מחדש.
לשפר הכול.
ואז,
ואז הכול התנפץ.
שוב.
הקירות שלא קיימים התרסקו שוב.
העתיד האפיל וחיי,
טוב, הם נשארו כמו תמיד,
מלאים בענני סערה.
תגובות (0)