בניו של השטן- פרק 17

~רייק~
זה היה נראה כאילו הסיוט שלי מתגשם.
"כולם בסדר?" שאל ז'אק, בזמן שהוא מדליק נרות.
הסתכלתי סביבי. עדיין היינו בכיתה, אבל… לא כולם היו שם. את קייטלי, רורי, איזמו וונדר לא מצאתי בשום מקום.
בדיוק כמו בסיוט שלי.
לפתע הנרות שז'אק הרגע הדליק כבו, ושוב היינו בחושך. אבל הייתה הרגשה שאנחנו לא לבד בחדר, כאילו יש כאן עוד מישהו…
"שם!" צעקה מיסה. "ראיתי שם משהו!"
הסתכלתי למקום עליו היא הצביעה. לא ראיתי כלום.
לפתע כול החדר הואר באור אדום. הסתכלתי על ז'אק שהחזיק נייר כולשהו. הוא מלמל משהו, ושד אפוף להבות הופיע מלפניו, מאיר את כול החדר.
ושד בעל עיניים אדומות נהם לעברינו.
"לאולץ'!" קרא ז'אק.
השד שלו פלט אור חזק, ולא הצלחתי להסתכל. כשהאור כבה, אף אחד מהשדים לא נשאר בחדר, והנרות היו מודלקים שוב.
"מ-מה קרה כאן הרגע?" שאלה מיסה בגימגום.
גם אני הייתי המום. מזמנים יכולים לעשות כאלו דברים?
אם מתעלמים מהסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, זה ממש מגניב.
לפתע ז'אק רטן. "שדים פרודרטיים," הוא אמר. "אם יש עוד כאלה, אנחנו בצרות."
"מה הם?" שאלה רינה.
"שדים שמסוגלים לעבור דרך כול דבר, כולל קירות ודלתות. הם צמאים לדם, וינסו להשיג את המטרה שלהם עד סופם, ובכול דרך אפשרית," אמר ז'אק בעצב.
"ו… מה המטרה שלהם?" שאלה מיסה.
הוא משך בכתפיו. "הלוואי שידעתי."
משהו הציק לי. הסיוט שלי נגמר באופן שונה לגמרי, מפחיד יותר. אני באמת לא רציתי שהוא יתגשם, אבל זה היה די מוזר שחלק ממנו כן התגשם והחלק השני לא. לפתע קלטתי משהו.
"איפה רין?"