כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 12

פתחתי את העיניים לאט,הראש שלי כל עך כאב ולקח לי כמה זמן להבין שאני שוכבת במיטה שלי. עוד ראיתי טיפה מתושטש וניסיתי להתיישב לאט. הרגשתי כאילן מישהו דופק לי עם פתיש על הראש.. מה שהכי הלחיץ אןתי, זה שאני לא מצליחה להזכר מה קרה אתמול.. זה היה כל כך מוזר.

"קחי" הסתכלתי מיד למעלה. ג'ייק עמד בכניסה עם כוס מים, מחייך אלי, ואלוהים ישמור הוא היה רק עם מכנסיים.. ניסיתי כל כך חזק שלא להסתכל עליו, אבל.. מה הוא עושה כאן בכלל?
"ג'ייק? מה אתה עושה כאן? מה קרה אתמול?" שאלתי לפני ששתיתי את כוס המים שהוא נתן לי כשהתיישב ליידי על המיטה
. הסתכלתי למטה על עצמי ומה לאעזלזל אני עושה רק בחולצת משבצות מכופתרת?? קמתי מיד והתחלתי לחשוב כל מני דברים שממש גרמו לי להלחץ. "פאקק פאק פאק פאק" מלמלתי לעצמי כשלא ידעתי כבר מה לחשוב.

הלחיים שלי נהיו אדומות כל כך.. הוא ישר קם אלי ותפס לי בכתפיים ״אלי תרגעי זה לא מה שאת חושבת שזה!״ הוא אמר אפילו יותר לחוץ ממני מזה שאני לחוצה. התחלתי לנשום לאט. הלב שלי דפק כל כך חזק. ״כלום לא קרה״ הוא הסתכל עלי מוודא שנרגעתי. נשמתי נשימה כבדה שהייתה מוחזקת לי בריאות כבר הרבה זמן. ״אומיגאד… אני.. אני–״ אמרתי עוד מתנשפת והלכתי לשבת על המיטה. ״מה קרה אתמול? למה אני לא זוכרת כלום?״ שאלתי עדיין מבוכה מדי בכדי להיות בקרבתו כשאני לובשת בסך הכל חזייה ותחתונים וחתיכת בד מכופתר מעל. ״כלום לא קרה אלנור. יצאת עם ונסה ואמה, קצת השתכרתן והחזרתי אותך הביתה. לא רצית להישאר לבד אז נשארתי לישון כאן. זה הכל..״ הוא אמר מסתכל על הרצפה, אפילו טיפה בלע את המילים האחרונות.

״אה..״ אמרתי מבינה לאט. קצת מבוכה אפילו שחשבתי שקרה ביננו משהו. הרי כמובן שזה לא יקרה. אפילו בחלומות שלי לא קורה כלום ביני לבינו.
״אלי? את פה??״ הדלת למטה נסגרה. טובי חזר. ״אני ארד להסביר לו הכל.. תתלבשי בינתיים״ הוא אמר ממהר ללכת ״רגע ג׳ייק!״ הוא ישר הסתובב. ״אני חושבת שכדאי שתלבש משהו מעלייך.. זאת אומרת.. זה טובי״ אמרתי והוא הסכים ואפילו צחקק טיפה כשלבש מעליו את החולצה. ״ו.. אמ.. ג׳ייק?״ הוא שוב הסתובב, מחכה שאדבר. ״בבקשה אל תגיד לו שהשתכרתי אתמול״ אמרתי בשקט. הוא הסתכל עלי לכמה דקות אבל אז הנהן בשקט וירד למטה. נכנסתי למקלחת במהירות כשהכנסתי את כל הבגדים לכביסה. היה להכל ריח של אלכוהול.. המים זרמו עלי ורק חשבתי על כמה שזה מעצבן שאני לא זוכרת כלום.. זאת לא פעם ראשונה שאני שותה, אבל זאת כן פעם ראשונה ששתיתי כל כך הרבה עד שכאוב לי הראש ולא זכור לי שום דבר ממה שעשינו. אני אפילו לא זוכרת לאן הלכנו, או מה לבשתי בכלל. לא זכרתי כ ל ו ם.

יצאתי מהמקלחת, מלפפת סביבי מגבת ונכנסת לחדר. לבשתי מעלי טייץ ואיזה חולצה ארוכה. לא יכולתי שלהתעלם מהריח שהיה בחדר. זה היה הריח שלו. הריח של ג׳ייק עדיין כאן, אבל… הוא לא. ככל שהרחתי את הריח יותר, יותר פלאשבקים פגעו לי בראש. פלאשבקים מהירים ומתושתשים. ראיתי אותי רוקדת, מלא, מסיבה? ראיתי מיטה… ראיתי את ג׳ייק במיטה ו.. אותי?

ופתאום זה נעלם. החלטתי להתעלם מזה, בטח סתם מהחלומות האלה שאתה לא זוכר אותם ואז פתאום הם חוזרים לך. הסתרקתי וייבשתי את השיער וירדתי למטה. הלכתי למטבח לחפש לי משהו לאכול, ושוב משהו מוזר קרה. רק הסתכלתי על כוס מלאה בחצי עם מים בתוכה עומדת על השיש- ומיד הפלאשבקים חזרו. ראיתי את עצמי יושבת שם, וג׳ייק מולי.. הפלאשבק עובר, אבל שוב חוזר מהר. ראיתי שוב אותי ואת ג׳ייק, זה נראה כאילו אני ממש נמרחת עליו. אבל הכל היה מטושטש מדי, וזה שוב עבר. וככה גם התאבון שלי.

חיפשתי את טובי, אבל הוא לא היה בשום מקום. ״טובי??״ צעקתי לו כשחיפשתי בסלון אבל הוא לא היה שם. יצאתי החוצה לכיוון הבריכה כדי לראות אם הוא שם, אבל גם שם הוא לא היה. התכוונתי לחזור פנימה אבל משהו עצר אותי. אלו… הבגדים שלי? מיהרתי ללכת לערימת הבגדים שעמדה כמה מטרים ממני והרמתי אותה. ג׳ינס קצר, נעלי עקב וגופית בטן לבנה.

שוב ראיתי פלאשבקים בראש. זאת אני, עומדת בחזייה ותחתונים. ושוב זה נעלם, ושוב חזר, וראיתי את ג׳ייק סוחב אותי על הכתף שלו, ויכולתי לראות עוד אבל הקול של טובי הוציא אותי מזה. ״אלי?״ הוא צעק מהסלון. מיהרתי לקחת את הבגדים בחזרה פנימה. ״מה את מחזיקה?״ טובי שאל וישר התחלתי לגמגם טיפה. אני אפיל בעצמי עוד לא פיענחתי למה זה היה בחוץ, אבל זה בטוח לא ישמע טוב מה שזה לא יהיה אז החלטתי לאלתר משהו מהיר. ״זה של אמ.. אמה.. אני צריכה להחזיר לה את זה.. וחשבתי לנסוע עכשיו אבל לא חשוב אני כבר אמצא מתי״ כן, זה היה מספיק מקורי…

״אה.. כן, אוקיי.. לאן יצאתן אתמול בערב?״ האמת.. שאני לא יודעת. אבל בדיוק קיבלתי אסמס מאמה שעזר לי להתחמק מהשאלה.

׳אתמול בלילה היה משוגע!!! אמרתי לך שהפסטיבל יהיה רעיון טוב, מקווה שהכל בסדר איתך כי אני לא זוכרת אפילו איל זה נגמר מרוב שהשתכרנו. היה מדהים, דברי איתי כשתקומי, אוהבת!׳

מה? הפסטי— כן! הפסטיבל! הכל חזר אלי בכזה בום. כל הפלאשבקים התחברו וכאילו ראיתי בראש את הכל כמו סרט. נזכרתי בהכל. הריח של ג׳ייק שהגיע מהמיטה, כי ישנו ביחד, כי ביקשתי, הבגדים שהיו בחוץ, כי התפשטי מולו, כי ביקשתי ממנו לבוא לשחות איתי, הכוס על השיש, כשהוא הושיב אותי שם ונתן לי לשתות, כשנמרחתי עליו, שכמעט התנשקנו, המגע. הכל חזר אלי.. היו לי צמרמורות בכל מקום. הלחיים שלי נהיו כל כך אדומות. הייתי בהלם מעצמי.

״אלנור. אלנור!״ טובי קרא בשמי, כנראה כבר זמן מה.. מעיר אותי מהפלאשבקים.
״הא? מה?״ התעוררתי מעצמי לאט. עדיין מרגישה צמרמורות מכל מה שקרה. ״ג׳ייק סיפר לי הכל.. כל מה שקרה אתמול״ פאק.

״הא.. אמ.. הכל?״ שאלתי קצת נלחצת. ״הכל״ הוא אמר מסתכל עלי ולא ממש יכולתי להבין אם הוא כועס או לא. ״אוי שיט תקשיב טובי אני מצטערת באמת לא חשבתי שז–״ התחלתי ישר בהתנצלות, טוב שלא נישקתי לו את הרגליים עוד שנייה

״זה בסדר אלנור אני מבין״ הא?
״באמת?״ שאלתי מבולבלת. ״כן.. אני מבין בסך הכל היית לבד בבית והגיוני שלא רצית להישאר לבד. אבל פעם הבאה כשאין לך איך לחזור תתקשרי אלי, לא לג׳ייק. את יודעת שהייתי בא מיד״
הא? על מה לאזעזל הוא מדבר. ״מה.. אמ.. זאת אומרת. אתה יכול להזכיר לי קצת יותר מה בדיוק ג׳ייק אמר לך?״ שאלתי טיפה מבולבלת.

״שיצאתן אתמול את, ונסה ואמה למועדון של דוד של ונסה ולא היה לך איך לחזור והתחננת לג׳ייק שיסיע אותך הביתה, וכשחזרתם הביתה התחננת שיישאר לישון שם כי את מפחדת להישאר לבד בבית בחושך״ הוא אמר ואפילו צחק מדי. ג׳ייייקקק! הוא הולך לחטוף על זה בהחלט.

״מצחיק מאוד..״ אמרתי מגלגלת עיניים. ״רגע, אז זה לא מה שקרה?״ הוא שאל מחבר גבות. ״כן כן, לא זה כן מה שקרה, זה בדיוק מה שקרה״ אמרתי והוא המשיך לצחקק והלך למטבח. ״מצחיק מאוד ג׳ייק.. קורע״ מילמלתי לעצמי כשהלכתי אחרי טובי למטבח. ״אז איך היה אתמול?״ שאלתי למרות שאני מקווה שהוא סבל. אני פשוט שונאת את ג׳נה. מה הוא בכלל מוצא בכלבה הזאת. היא באמת שווה, אבל היא הייתה הכלבה של התיכון, אני זוכרת אותה. שווה וכלבה. קלאסי…

״ניפרדתי ממנה״ הוא אמר מוזג לעצמו מיץ. מה? ״מה?״ אמרתי בקול את המחשבות שלי. ״מה ששמעת.. נפרדנו״ הוא חזר שנית. הייתי קצת מופתעת. הוא אמר את זה כל כך כדרך אגב. זה לא עובד ככה… ״זרקת אותה? פשוט ככה?״ שאלתי מסוקרנת ומבולבלת. הוא נאנח ״לא ׳זרקתי אותי׳.. ניפרדתי ממנה, וזה לא היה פשוט ככה, דיברנו ו… זהו״

״זהו? למה? לא שאני לא בעד אבל אחרי שנתיים .. זהו פשוט מסיימים?״ שאלתי לא מבינה, למה הוא כזה אדיש למצב הזה. זה לא מובן מאליו.

״היא כבר נהייתה אובססיבית מדי.. לא יודע.״ אוקיי אז הבנתי שהוא לא כל כך רוצה לדבר על זה.. אני לא מבינה למה. הוא יכול לדבר איתי, אני אבין.. ״הבנתי..״ לפחות אני מקווה שהוא ידבר על זה עם מישהו יום אחד.

*************************

״טובי אני הולכת״ אמרתי כשפתחתי את הדלת. ״לאן?״ הוא שאל מהסלון. בת׳ ביקשה שאשמור על זואי היום, אני עושה עליה בייביסיטר.״ הודעתי לו. ״זואי? בת׳ וזואי של ג׳ייק?״ כן טובי, איזה עוד בת׳ וזואי אתה מכיר באותו המשפט ביחד? מלמלתי לעצמי… ״כן.. אני אהיה פה ממול בדיוק 15 צעדים מה אתה כל כך חושד?״ שאלתי ממהרת כבר לצאת. ״סתם.. כי.. למה ג׳ייק לא שומר עליה?״ הוא שאל נשמע מבולבל

״מאיפה לי? כל מה שאני יודעת זה שאין מי שישמור עליה היום כי בת׳ ומייקל לא יהיו בבית ומסתבר שגם ג׳ייק״ מה הוא כל כך חושד במשפחה של ג׳ייק פתאום?

״הוא יוצא? סתם מוזר לי לשמוע כי לא זכור לי שקבענו עם שאר הבנים משהו היום..״ הוא אמר נשמע קצת מבוהל. לא כל כך התעמקתי בזה ופשוט מיהרתי לצאת משם. מתקרבת לכיוון דלת הבית שלהם. דפקתי בדלת וזואי החמודה פתחה לי וחיבקה אותי מיד. התכופפתי אליה כדי לחבק אותה ואפילו הרמתי אותה. היא כמו האחות שמעולם לא הייתה לי, וככה אני בשבילה. היא מקסימה, ובסך הכל בת 9. ״אליייי״ היא חיבקה אותי חזק והורדתי אותה לריצפה.

״היי..״ . הסתובבתי מיד, רואה את ג׳ייק מחייך אלי מאחורי. ״היי..״ חייכתי חיוך קטן. לפעמים אני מרגישה ממש בנוח לידו, ולפעמים כל כך נבוכה כל הזמן..

היה שקט מביך לכמה זמן. אבל ידעתי שנזכרתי במשהו שרציתי להגיד לו.
״מפחדת לבד בחושך? באמת ג׳ייק?״ הרמתי גבה מסתכלת עליו אבל הוא פשוט צחק. ״הייתי חייב לחשוב על משהו, לא?״ הוא צחקק. ״זה בכלל לא מצחיק! הייתי צריכה לזרום עם זה כדי שהוא לא יחשוד והוא כל כך צחק עלי״ גלגלתי עיניים אבל הוא פשוט המשיך לצחוק. ״אוקיי… אוקיי סליחה צודקת. הייתי צריך לחשוב על משהו אחר״ הוו פאק עם החיוך המושלם והמתוק הזה.

״טוב, בעיקרון את כבר מכירה במה שזואי צריכה… אמא שלי רק ביקשה שלא תלך לישון מאוחר.. אוקיי?״ הוא שאל לוקח את המפתחות שלו. ״אוקיי..״
״אני אחזור עוד שעה וחצי בערך.. אם תצטרכי משהו תתקשרי״ הוא אמר הולך לכיוון הדלת.
״אממ.. ג׳ייק?״ אמרתי לו נזכרת בכל הפלאשבקים שהיכו בי היום. הוא הסתובב מסתכל עלי. ״נזכרתי בכל מה קרה אתמול.. זאת לא אני.. אני לא יודעת מה קרה לי, אני מצטערת.. אם.. הבכתי אותך וכאלה״ אמרתי מובכת ויכולתי לראות אותו מחייך ואפילו מסמיק טיפה. זה טוב או רע?

״זה בסדר אלי.. היית שיכורה. זה קורה לכולם״ הוא אמר ממשיך לחייך את החיוך הכובש הזה, הגומות האלה.. זה יותר מדי!!
הנהנתי בשקט. ״לאן אתה יוצא? זאת אומרת… טובי נבהל שכבר יש יציאה בלעדיו״ אמרתי והוא צחק טיפה.

״לא לא.. אני.. אה.. אני…הכרתי מישהי״ הוא אמר מסתכל על הריצפה טיפה.
מכירים את הצביטה הלא נעימה הזאת בלב כשאתם שומעים משהו שלא רציתם לשמוע? מכירים את ההרגשה הקשה והמתסכלת הזאת לשחק את עצמך שזה לא כזה ביג דיל למרות שזה כן? בדיוק מה שעבר אצלי עכשיו..

״הא… כן. הבנתי… תהנה״ אמרתי מחייכת את החיוך הכי מאולץ שאי פעם חייכתי. אני שונאת את עצמי על כל רגע אפילו מהיר וזריז שבו חשבתי שיש לי סיכוי איתו. חשבתי שאחרי מה שקרה אתמול- עם כמה שזה היה מביך, שהתקרבנו. ולא קרבת ׳אחים׳.. אלא אולי הבנו דברים. אולי עלינו שלב?

ממש… הוא לא רואה אותי ממטר.. עזבו את זה שהוא לא רוצה אותי. הוא בכלל לא הסתכל עלי אי פעם בדרך כזאת.

הלב שלי כואב ממשהו שבכלל לא קשור אלי. לא, הוא לא נשבר. אבל הצביטות הקטנות האלה אפילו נוראיות יותר.
והנה אני, בבייביסיטר על אחותו הקטנה, בגלל שהוא יוצא לפגישה עם איזה זונה שהולך פשוט למרוח את עצמה עליו. השעה והחצי הזאת הולכת להיות סיוט עם הרבה מחשבות מדכאות..