עיניים מסתוריות פרק 3: בין ייאוש לתיקווה

"הבטתי בזריחה שהפכה עבורי לתהום,
הבטתי בשמיים הכחולים שהפכו לאפורים.
הבטתי במלאך שהפך לשטן.
קוויתי בליבי שאישי האריה שלי
הלוחם שלי יאהב אותי עד הסוף.
קוויתי לעבור איתו ליל המלאכים,
עם גבר שונה לא דומה לשאר.
אף אחד לא ידע מי הוא אהובי באמת,
אפילו אני האם הוא מלאך או שטן?"
(מתוך יומנה של מליסה שנת 1499)

ינואר 2014 עיר סנטה מוניקה, קליפורני,
"מה זאת אומרת חתמת?" קאווין שאל אותו. אנה הביטה בו בשתיקה ואוליאנה גם מבינה על מה מדובר בערך.
"קאווין זה אומר שאבא חתם על חוזה ואנחנו עוברים ליוג'ין מייקלונד." אוליאנה אמרה לו הם הופתעו כשהיא אמרה אבא, ג'ון חייך בתגובה וחיבק אותה בחוזקה.
"ביתי המתוקה טוב לדעת שאת מבינה אותי," היא החזירה לו חיבוק גם.
"אז מתי אנחנו נוסעים?" אנה שאל אותו בחיוך מסתירה את הזיכרונות מהמקום היא פחדה ממה שאוליאנה עלולה לראות היחס הקר מסבים וסבתות אחרי שיגלו שהיא בעיר. היא רק התחילה לחזור אל עצמה קצת ולקבל תקווה לחיים אחרי השיחה שניהלו איתה אנה וג'ון. אנה פחדה שזה ישבור אותה ושהם ינפצו לה את התקווה ויכאיבו לה יהרסו לה את הלב. כל השנה הזו היא שמרה על אוליאנה שלא תבכה שלא….תתאבד ועכשיו– היא רעדה מעצם המחשבה שהיא תישבר. היא הביטה באוליאנה שחייכה אל ג'ון ואל קאווין. היא חיבקה את אוליאנה גם אוליאנה החזירה לה חיבוק.
"אמא…." היא לחשה לה מחבקת אות. "מה קרה אל תפחדי אני לא מתכוונת להכיר אותם, הם לא רצו בי ולא ירצו עכשיו." היא לחשה לה מחבקת אותה חזק.
"אני אוהבת אותך אוליאנה אני אשמור אותך שם," היא אמרה בלחש אוליאנה חיבקה אותה נותנת לה להפסיק את הכאב שהרגישה מהחום הזה ומהגעגועים להוריה. ג'ון הביט באוליאנה איך היא מחבקת בחוזקה את אנה. {היא כל כך זקוקה לחום הזה, איך לא חשבתי שהם עלולים לבוא אליה ולהכאיב לה צריך יהיה לשמור אותה רחוק מאיתם. טוב שקיניתי את הבית ברחוב רייזין שם נהיה בחלק הצפוני של העיר}. הוא הביט בפניה המודאגות של אנה איך היא חיבקה את אוליאנה שהיתה לבנה כמו סיד כמו תמיד. {אוליאנה אני מבטיחה לשמור עלייך ביתי,} אנה חשבה בליבה.

***************************
אנה וג'ון התארגנו לשינה בזמן שאנה מרחה קרם לחות, "אתה חושב שאוליאנה תהיה בסדר?" היא שאלה בקול מיואש את בעלה. "אוליאנה שלנו לא תראה אותם בקשתי שיתנו לנו בית בכיוון הצפוני של העיר, עם הם יעזבו לפגוע בה אני אטפל בהם אף אחד לא ייגע בבת שלנו. לא סתם שמרנו אליה שלא תבכה או שתפגע בעצמה גם ככה קשה לה." הוא אמר בקול אוהב ותוקפני מחבק את האישה שהוא אוהב מכל דבר בעולם.

(כעבור שבוע)
הם יצאו למכוניות שלהם אוליאנה נכנסה לאוטו שלה הוא היה בצבע שחור ב.מ.ו אקס 6 מכונית ספורט שאביה מטביי קנה ליום הולדת השש עשרה שלה עכשיו היא היתה אחד המזכרות.
"אמא……" אוליאנה אמרה בהיסוס. "אכפת……אכפת לכם שנייה שאקפוץ הביתה לפני שאנחנו….. עוזבים את העיר?" היא שאלה את אנה. אנה היססה וראתה את פניה של אוליאנה כמה הן עצובות מעצם העובדה. "בסדר אוליאנה תסעי נתראה בתחנת דלק בכביש 64 טוב," ג'ון ענה במקום אנה היא הביטה בבעלה בעיניים דואגות. "תודה לך אבא," היא חיבקה אותו לשנייה והתנתקה ממנו הולכת למכונית שלה היא נסעה לכיוון ביתה מחשבותיה היו שקועות לגבי החלום המפחיד שחלמה בשנה האחרונה. כאב לה מאוד לנסוע לשם אבל היא ידעה שעם לא תסע לשם היא תצטער על כך שלא עשתה זאת. היא הרגישה שהיא חייבת היא הגיעה לרחוב שמוכר לה מילדותה רחוב שלא השתנה הקוטג' עמד באותו מקום, אבל הפעם הוא היה הריק הוריה קנו אותו והשאירו לה אותו ריק עכשיו אחרי שנה שלא היתה בו היא חנתה את המכונית מול הבית. היא יצאה מהמכונית הקוטג' היה באותו צבע לבן ודשא ועץ דובדבנים ועץ לימונים היא נכנסה לתוך הבית שהיה ריק. היא נכנסה לסלון הוא היה באבק מלוכלך היא עלתה לחדרה היא התיישבה על המיטה שהיתה בסדינים רגילים שהיא השתמשה פעם. היא הביטה בחדר המעוצב שלה בצבע טרה וגבס סביב. היא התיישבה על הרצפה מרגישה רע להיות בבית ריק שהיה בו פעם שמחה ועכשיו רק ייאוש. היא נשכבה על השטיח היפה בחדרה היא ראתה משהו על מיטתה צד את עיניה היא הושיטה יד רואה תקייה דבוקה אל מיטתה היא הסירה את התקייה משם מביטה בה היא פתחה אותה היא הביטה בהלם. "מה? לא יכול להיות….." היא אמרה בקול רועד….