מכירים את זה?

מכירים את ההרגשה הזו,
שאתם רוצים להיות קרובים למישהו,
ורואים איך אחרים קרובים אליו,
וקצת נצבט לכם הלב?

מכירים את זה,
שאתם רוצים להכיר את האדם מקרוב,
אבל אתם חושבים שאולי הוא לא לרמה שלכם,
שאתם.. לא יודעת, קטנים?

לפעמים גם אתם רוצים,
להיות כאלה "גדולים",
ולתקשר ככה עם אנשים,
בלי בושות, בלי היסוסים,
בלי לחשוש שאולי בגלל שאתם כאלה צעירים,
לא יקבלו אתכם לכל הדיונים?

זה מרגיש מעט כמו רחמים עצמיים,
אולי אני באמת עלובה כל כך,
בעצם, לא אולי, בטוח,
כי אני יושבת כאן וכותבת שיר על זה.