חיה בג׳ונגל – הקדמה

דבר ראשון, אני לא מאמינה שאני עושה את זה.
דבר שני,אני לא יודעת מה לכתוב.
אף פעם לא חשבתי ש*אני* אכתוב יומן. אז למה אני עושה את זה?
לאחרונה קראתי מחקר שמראה שכתיבת יומנים הם כלי עזר למתגברים לעבור את החוויות הגיל. כשראיתי את שה גיחכתי. ואז התחלתי להוכיח שזה לא נכון. קראתי כמה חומרים באינטרנט, בספרייה באונברסיטה ובספרייה הבית ספרית אבל אז הבנתי שהדרך הכי טובה לעשות את זה תהיה לבדוק את זה בעצמי. אז זה לא בדיוק יומן. זה יותר מחקר מדעי.
זהו.
נראלי…
אולי כדאי שאתאר את עצמי?
 
שם: אלכסנדרה תומפסון 
גיל: 16, 3 חודשים ו-14 ימים.
מצב משפחתי: בת יחידה לאם חד-הורית וחבר שמתחלף כל שבוע.
מראה:
חלק זה מתחלק לכשלושה חלקים, פנים, עור וגוף.
פנים-
יש לי עיניים כחולות ושיער שטני עם גוונים זהובים.יש כאלה שיגידו שזה יפה אבל אני חולקת על דעתם. למעשה, עיניים/ שיער בגוונים בהירים הוא למעשה בעיה בגנים. ואם תשאלו אותי, בעיה בגנים היא לא דבר יפה.
יש לי עצמות לחיים גבוהות, אף סולד וסנטר קצת מרובע.
שפתיים בצבע ורוד חיוור.
גוף-
בעיקרון אני אוכלת בריא ועושה ספורט, אבל לא בגלל המראה!
פשוט אצלנו במשפחה יש בעיית כולסטרול שעוברת בגנים. לכן אני מנסה להאריך את תוחלת החיים שלי. אמא שלי אומרת לי שזה משפיע על הגוף שלי ואני חטובה להפליא. אבל זאת אמא שלי.
עור-
להבדיל מאמא שלי אני לא עושה שיזוף במכון ככה שהעור שלי יחסית בהיר. מכיוון שאני בגיל ההתבגרות והגוף שלי שורץ הורמונים הם יוצאים מדי פעם בצורת חצ׳קונים.
זה המראה שלי.
ממןצע ציונים: A+
ממוצע חברתי: אני לא מתעסקת כל כך בדברים האלה אבל אני מניחה שבגלל איך שאני נראית אני מקבלת, C-
אני חושבת שהמין הגברי אכן אוהב את המראה שלי, אבל ברגע שאני פותחת את הפה הם בורחים. אבל זה לא אכפת לי.
בגילנו הם רוצים רק דבר אחד.
אני…אני…אני רוצה גבר שיהיה חכם…שידע לנגן את הסימפוניה התשיעית של בטהובן…שיהיה…אמא קוראת לי לאכול עכשיו, אני נאלצת לנטוש.
כרגע חזרתי, ועכשיו כשאני קוראת את כל זה הגעתי למסקנה חשובה ביותר:
גנים זה דפוק.
אבל כשאני חושבת על זה, אני משנה את דעתי.
אני לא רוצה גבר.
אני יקדיש את חיי למדע.
ככה שהמסקנה משתנה ל: בנים וגנים זה דפוק.