מה רע בלהיות עצמך?! פרק 29

"רוני בוקר טוב" עמית העיר אותי ונישק אותי נשיקות קטנות על הפנים.
"בוקר… מה השעה?" שאלתי אותו והתמתחתי
"עשר וחצי" הוא אמר.
"שיט! אני מאחרת לבית ספר" אמרתי קמתי מהר וקיבלתי סחרחורת.
"תרגעי התחיל החופש" עמית אמר ותפס אותי מהר לפני שאני נופלת.
"וואי אני רואה כמו מסטול" אמרתי ותפסתי את הראש
"שתית הרבה אתמול" הוא אמר
"אני נכנסת שתי שניות לשירותים" אמרתי ונכנסתי לשירותים נעלתי אחרי את הדלת והלכתי לכיור שתפתי פנים אספתי את השיער שלי לקוקו וצחצחתי שיניים. השפרצתי על הפנים עוד מים בשביל להעיר אותי ולהעביר את הסטלה הסתכלתי על עצמי במראה וכל מה שקרה אתמול חזר אליי. ניגבתי את הפנים ויצאתי מהחדר.
"בוקר טוב חיים שלי" אמרתי לעמית ונישקתי אותו נשיקה גדולה.
"איך את?" הוא שאל והושיט לי קופסה של אדוויל
"עכשיו מעולה" אמרתי והכנסתי לפה 2 כדורים ובלעתי.
" מה את רוצה לעשות היום?" הוא שאל ונישק את ראשי
"אני צריכה ללכת עכשיו לעבודה ואחר כך אני אתקשר אלייך ונראה" אמרתי לו בזמן שאני נועלת נעליים
"טוב את רעבה?" הוא שאל וירדנו למטבח
"לא" עניתי ולקחתי תפוח
"טוב אני אלך" אמרתי נישקתי אותו נשיקה קטנה והלכתי לעבודה.

"רוני את שוב מאחרת" הבוס אמר לי ושיחק עם שפמו. ואתה באמת צריך למצוא חיים חשבתי לעצמי.
"כן אני מצטערת" אמרתי לבשתי מהר את המדים וניגשתי לעבודה. התחלתי לשרת לקוחות שונים ופתאום ראיתי את לידור את האמת שלא דברנו מלא זמן הוא פשוט התרחק ממני מאז שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
"היי" אמרתי לו בזמן שהוא לקח הזמנה ואני בדיוק הבאתי אחת.
"היי" הוא ענה לי ביבש
"יש אותך ביותר יבש וסנוב?" שאלתי אותו וגלגלתי עיניים
"יש אותך" הוא עקץ אותי והלך לשולחן שהוא משרת בו.
"חוצפן" מלמלתי והבחורה שהכינה את האוכל בידיוק הביאה לי את המגש שלי. קוראים לה גילי והיא בגיל שלי ושל לידור אבל היא בבית ספר אחר לומדת.
"את לא באמת מצפה שהכל יחזור להיות רגיל נכון?" היא שאלה
"מה?" שאלתי אותה המומה
"לידור מספר לי הכל ואני דחפתי אותו להגיד לך מה הוא מרגיש" היא אמרה
"ואללה" מלמלתי והמשכתי לעבוד עד סוף המשמרת. נכנסתי לחדר עובדים הורדתי את המדים ולבשתי בגדים שלי והכנסתי את המדים ללוקר שלי ובדיוק מירום נכנס ולא אמר מילה
"נו די בבקשה דבר איתי" קפצתי עליו וניערתי אותו
"בבקשה יפה יפה?" אמרתי ועשיתי לו פאפי פייס
"טוב בסדר" הוא נשבר וחייך אליי
"יש" אמרתי וחיבקתי אותו. איך שהתגעגעתי לילד הזה.
"טוב ביי" הוא אמר והתנתק מהחיבוק שלי
"מה אבל.." אמרתי
"אני צריך ללכת אבל דברי איתי" הוא אמר והלך. ואני הלכתי הביתה. פתחתי את הדלת ושמעתי קולות של צחוק מהברכה.
"אוי דויד" מלמלתי ויצאתי למרפסת וראיתי אותו עם שלוש בנות ועוד ילד.
"רוני" דויד צעק לי כמו מטומטם נראה שיכור הילד
"מה?" שאלתי אותו צוחקת משועשעת מאיך שהוא נראה.
"את באה למסיבה היום כולם יהיו בה גם עמית" הוא אמר וצחק
"בטח" אמרתי וגלגלתי עיניים. נכנסתי חזרה הביתה ועליתי לחדר שלי לישון.

"תל אביב יא חביבי תל אביב תסתכל כמה לירדים מסביב" דויד העיר אותי עם השירה המהממת שלו.
"דויד צא לי מהחדר" אמרצי לו וזרקתי אליו כרית
"יאללה קומי יש מסיבה עוד שעה" הוא אמר וזרק עליי חזק את הכרית בחזרה
"אייה אידיוט" אמרתי וקמתי מהמיטה. ניגשתי לארון לקחתי שמלה אדומה צמודה נעלתי סנדלים שחורים התאפרתי בקטנה סידרתי את השיער מעט בושם וירדתי למטה.
'אתה אצלי בבית?' שלחתי לעמית הודעה
'כן מאחורייך' הוא השיב הסתובבתי והוא היה שם באמת.
"חיים שלי" אמרתי וכרכתי את ידי סביב צווארו והוא הניח את ידיו על מותניי
"אז איך המסיבה של האח הסטלן שלי נהנה?" שאלתי אותו והוא נישק אותי.
"עכשיו כן" הוא אמר וצחקתי המשכנו לרקוד ולצחוק ופתאום עיניו נעצרו מאחוריי הוא קפא כאילו ראה רוח רפאים.
"עמית?" שאלתי אותו והסתכלתי מאחורי ואיזה ילדה התקרבה אלינו
"עמית?" היא שאלה
"היי" אמרתי לה
"ומי את?" היא שאלה עם מבטא ובקול מגעיל מתנשא כזה
"אני רוני ומי את?" שאלתי אותה
"אני ג'יזל חברה של עמית" היא ענתה בהתנשאות והעבירה את שערה מאחורי גבה בהנפת יד
"חברה?" שאלתי את עמית והתנתקתי ממנו
" כן like girlfriend " היא אמרה
"היה נעים להכיר אותך" אמרתי לה וברחתי מהמקום אני לא מאמינה שהוא שיקר לי ככה!!