הגורל של אנה פרק 4

בפרק הקודם:
אנה אושר התקשרה היא רוצה שתיפגשי איתה בפארק באחת בדקתי מה השעה 12:30 פאקקקקקק.
הלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים התלבשתי בזריזות ויצאתי מהבית פתאום האצע הדרך שמעתי רחש בשיחים הסתובבתי לראות מי זה לא, לא יכול להיות………

פרק 4:
זה זה מייקל אבל מה הוא עושה כאן לרגע חשבתי שהוא ראה עוד מפלצת אבל אז ראיתי שיש לו משקפת
כדי לראות משהו אוו מישהו נראה לי הוא מרגל אחרי מישהו אבל אחרי מי.
עקבתי אחרי מבטו וראיתי שבעצם הוא מסתכל עליי בהתחלה חשבתי ללכת אליו ולבקש הסברים
אבל אז הצצתי בשעוני וראיתי שכמעט אחת ועשרה לא רציתי שאושר שוב תדאג לי סתם
וגם לא ממש ידעתי עם מייקל באמת עוקב אחריי .
אז החלטתי שאני ילך לפגישה עם אושר ואבדוק באותו הזמן עם מייקל עוקב אחרי.
הגעתי לכניסה של הפארק וראיתי את אושר היא נופפה לי ביד מהספסל הראשון מימיני.
הלכתי אליה ושאלתי אותה:"אז מה היה הדבר החשוב שרצית להגיד לי"
אושר אמרה:"אבא שלי חוזר לארץ למשך שנה"
"מה באמת אושר זה מעולה אבל למה אני רואה עלייך שזה לא כול כך משמח אותך"
"תראי זה לא שלא משמח אותי אני נורא שמחה אבל עדיין יש את עניין העזיבה שלו בחזרה לשם אחרי שנה וגם ככה קשה לי שהוא הולך אחרי שנה אז אחרי חודש" היא נראתה עצובה וחשבתי מה אני צריכה להגיד לה חשבתי וחשבתי ולבסוף מצאתי את התשובה:"אני חושבת שאת לא צריכה להתעסק בעתיד אלא בהווה ולנצל את כל הזמן שיש לך איתו עד שהוא עוזב וגם אף אחד לא אמר שבטוח שהוא יחזור לארצות הברית
אושר חייכה ואמרה:"נראה לי שאת צודקת תודה על העצה וגם על זה שאת חברה טובה כל כך"
"היי אני רק אומרת את מה שאת היית אומרת לי"
"כן את צודקת. טוב אני צריכה ללכת לעזור לאמא שלי לסדר את הבית ולבשל כי כבר בערב הוא יהיה בישראל . אז ביי ונתראה מחר ושלא תעיזי לעלם לי"
"כן המפקדת" אמרתי וצחקתי והיא צחקה יחד איתי לבסוף יצאנו מהפארק והלכנו כול אחת לכיוון הבית שלה .
בדקתי עם מייקל עדיין מאחורי, כן הוא עדיין היה שם בפנייה שהייתה הסתתרתי מאחורי שיח הוא התקדם וכנראה הניח שהתקדמתי .
יצאתי מהשיח ואמרתי לו:"אפשר לדעת למה אתה עוקב אחריי"
היה לו פרצוף מבולבל אבל רק לרגע אחד ואז הוא אמר לי:"כן אני דיי דואג שתבוא עוד מפלצת ותהרוג אותך"
"אויי תודה על הדאגה אבל אני יוותר אני לא אוהבת שאנשים מתערבים לי בחיים"
"אני לא חושב שיש לך ברירה כי כול הדרך עד הפארק מצאתי שלושה מפלצות קטנות עוקבות אחרייך
ואני לא חושב שהיית יודעת איך להתגונן בפניהם"
"לא אני לא יודעת איך להתגונן בפניהם אבל אנ חושבת שאני יכולה להסתדר לבד"
"אוו אני ממש בטוח שתוכלי להסתדר לבד אחרי שאני יאמן אותך וישגיח אליך"
"מה תאמן אותי ושגיח אליי אני לא יכולה לסבול אותך עכשיו אז עוד כמה חודשים להיות איתך.
לא אני מצטערת אבל זה ממש לא הולך לקרות"
"טוב אם זה מה שאת רוצה אבל אני מעריך שעד מחר בבוקר נמצא רק את הגופה שלך אז אני מאכל לך מוות נעים ולהתראות"
הוא התחיל להתקדם מעבר לפנייה היו לי כמה שניות להחליט מה לעשות ולבסוף……