שלך, זר לא מוכר- פרק 12

'אז מה אני עושה פה בעצם?, אני בקושי מכירה אותו, איך הוא יוכל לעזור לי, איך אני אוכל לשתף אותו בכלל?' מיליון מחשבות רצו לי בראש. הנחתי שגם אם אני אשתיק את הנייד שלי, יש לי שעתיים שלוש עד שיבינו שלא הגעתי למרכז בבאר שבע, איך אני אתרץ את זה? המשפחה שלי תשתגע כשהיא תגלה.

הוא חזר.
" אני מצטער על כל השטויות שאחותי דיברה, יש לה בגרות עכשיו אז …"
" זה בסדר, דווקא נהניתי מהשיחה אתה"
הוא צחק.
" אז מה את תספרי לי למה " סיננת אותי "? " זה לא… אני לא… זאת אומרת יום אחרי שהייתי אצלך נסעתי לתאילנד, שלושה שבועות הייתי שם, אפילו לא שמתי לב שהתקשרת…"
" ההההה"

שתקנו קצת.
"טוב" עניתי אני " האמת אני לא בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון שבאתי לכאן, אבל הבטחתי לחברה שלי משהו, וחשבתי על זה ואתה הבן אדם היחידי שאני מכירה מהעולם הזה, או שאני חושבת שאתה מהעולם הזה, ואולי תצליח לעזור לי, כי עם לא אין לי למי לפנות ואני לא בטוחה שאוף אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון או יותר נכון לומר שרוב הסיכויים שאני אתחרט שבאתי…"

" לא הבנתי מילה אבל בואי תנסי לספר לי הכול מהתחלה ונראה… מקסימום נאמר יפה שלום וניפרד, אני מבטיח לא שמה שתגידי יישאר בינינו בכול מקרה"
" תראה זה ממש לא קל לי אני הייתי ממש אילמת עד לפני כמה ימים אז אם אני יתקשה או אעצור או אדבר לאט מידי תבין אותי …"
"למה את בוכה אבל…"

" היה מדהים בתאילנד באמת, הייתי שם עם חברה שלי קראו לה מורן הכול התחיל שחזרנו לארץ, השעה הייתה מאוחרת ההורים שלה רצו לבוא לאסוף אותנו, אבל לא רצינו להטריח אותם, אתה מבין ידענו שכשנגיע לארץ השעה תהיה שלוש בלילה וגם ככה היה עיכוב בטיסה אז ביטלנו אותם וחשבנו לחזור במונית הביתה. אבל אז מורן ראתה אותו, קוראים לו שרון, או שככה היא חשבה שקוראים לו, הוא הציע להחזיר אותנו היינו כל כך עייפות והסכמנו. לא חשדנו בכלום גם כשהוא ביקש לקפוץ רגע לחבר. אבל אחרי שהוא התעכב שם, עזבתי, נטשתי אותה, היא לא רצתה להצטרף, אני כל כך מצטערת שהלכתי ואז ראיתי שהם התקרבו , הם היו שבעה גברים לפחות , הם תפסו ולקחו אותה לביתן מסריח כזה, התחבאתי התקשרתי למשטרה, אבל לא ידעתי כתובת מדויקת אחד מהם כנראה שמע אותי, כי הם תפסו גם אותי ולקחו אותי איתם…"

נתי האדים "בני… מה הם עשו לך, אני ירצח אותם אני…"

"זה לא רק זה אתה לא מבין הם פגעו בנו כל כך הרבה זמן, עד שבשלב מסוים התעלפתי אני לא יודעת מתי זה נגמר אבל עד שהשוטרים באו לא היה שם כבר אף אחד, כל החדר היה מסריח, מלא בקיא ודם, אבל זה בסדר, כאילו זה לא בסדר אבל עברנו את זה כבר. מאז התקרית הזאת אני לא יכולתי לדבר, לא יכולתי, כל לילה אני מתעוררת נזכרת ובוכה, ומורן דווקא היא הייתה החזקה בינינו לפחות ככה חשבתי עד שהיא קפצה מהחלון בבית חולים והרגה את עצמה"

"זו את! אני לא מאמין, כל העיתונות דיברה על זה, שמעתי שגם את כמעט…"

" רציתי אבל מנעו את זה ממני, ולא סיפרתי לך את זה שתרחם עלי, באמת שלא, פשוט אחרי הלוויה הבטחתי לה שאני אנקום, אולי זה ילדותי אולי זה שטותי אבל למשטרה אין קצה חוט, וחשבתי ש… פשוט בגלל שאחרי שפגשתי אותך בפעם הראשונה זימנו אותי למשטרה למתן עדות והם שאלו עליך כל מיני שאלות, אני לא יודעת מי אתה או מה אתה עושה אבל חשבתי שאולי יש לך קשרים או משהו כזה ותוכל להפנות אותי, או לעזור לי באיזה שהיא דרך אני רוצה לנקום, ואם אתה לא יכול לעזור לי אז זה גם בסדר אני ימצא פתרון אחר…"

" תראי שני, זה נורא מה שעברת, אבל האנשים האלה, לא שאני יודע מי הם, הם אנשים מסוכנים, אני ממש אשמח למצוא פתרון כל שהוא או לחפש איזו דרך לעזור לך, אבל אני אין לי גישה לעולם התחתון או משהו בסגנון אני לא יודע על מה את מדברת ולמה שאלו עלי במשטרה, אבל הכי טוב שתשאירי למשטרה לטפל בזה ולהביא את האשמים לדין, אני לא יכול להתערב בזה אני מצטער"
" טוב, ידעתי שזו הייתה טעות לבוא לכאן, אני מקווה שתקיים את ההבטחה שלך ולא תספר לאף אחד את מה שאמרתי לך"
" כמובן"
יצאתי משם אוף איזו טעות!

נקודת מבטו של נתי

עכשיו שהיא עזבה, אני יטפל בבני ז… האלה…
" הלו בנצי, תקשיב ותקשיב לי טוב אני רוצה את כל האנשים שלנו תוך שעתיים אצלי בדירה, אבל כולם, מי שיעז לא להגיע שידע שיש לו עסק איתי! זה ברור?! "
" כן, מיד אני עובד על זה"