Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 14+ 13(:

לפרקים 12, 13 ו14 יש הפתעה, יש סירטון מיוחד
שתוכלו לראות את הקישור אליו ב'רציתי להוסיף'
זה שני פרקים ארוכים במיוחד אז קריאה נעימה (:

שם הפרק: The Way We Are

פרק 13-
"גרייס קומיי יוצאים עוד חצי שעה" קול נשמע וכשפקחתי את עייני דניאל רצה ממקום למקום עפ מגבת שמכסה את גופה השחום
"עדיין חשוך דני אני חוזרת לישון" אמרתי
"גרייס כבר 4:40 קומיי" צעקה מרימה ממני את השמיכה ויוצאת מהחדר בפניקה כנראה להעיר את השאר. שטפתי את פניי וצחצחתי שיניין שיצאתי ראיתי את הבנות עדיין משפשפות את העיינים מעיד עלזה שרק זה עתה קמו מחלום.
התלבשנו מהר ולבשתי
סריג לבן עם צעיף אדום מעל ג'ינס ונעלי עקב שחורות. עגילי חישוקים וצמיד. אספתי את שיערי לקוקו ויצאתי מהחדר
אתן עוד לא מוכנות? שאלתי מופתעת
לפני שהן הספיקו לענות פול נכנס לחדר
"אתן עוד לא מוכנות?! עוד חצי שעה יוצאים! מי מכן מוכנה?" שאל. כל האצבעות של הבנות מופנות אליי "יופי גרייס בואי קחי את הדברים שלך ותחכי בספות של הלובי איפה שרשום 'וואן דיירקשן' עשיתי כדבריו ויצאתי מהחדר יורדת במעלית לכיוון הלובי רואה איש תחזוקה מהמלון "סליחה, אדוני תוכל בבקשה להוביל אותי לשולחן של וואן דיירקשן?" שאלתי "כמובן" חייך אליי ולקח את המזוודות שלי לשולחן שהיה עליו נייר זהב שרשום אליו 'וואן דיירקשן' "גרייס פאקר נכון?" שאל עדיין מחייך "כן" חייכתי אליו והוא נופף לי בידו והלך. היו שם שתי ספות לבנות במראה עתיק ובינהם כיסא ושולחן עץ לבן באמצע. על הכיסא ישב איש שלא ראו את פניו בגלל העיתון שהסתיר אותו האיש קרא עיתון ביפנית, ובכן אני משארת שהוא בעצמו מלוכסן עיינים תיק מהודר לצידו כמה מזוודות וסוודר.
"סליחה אדוני? אני מצטערת אבל זה שולחן שמור, תוכל למצוא שולחן אחר?" שאלתי
העיתון הוסר לאט מפניו
וזה היה הארי, מביט בי בחיוך ובעיינים פעורות הבטתי בו לרגע וחייכתי. "ובכן עם את מתעקשת" אמר וקם. "לא לא תשאר, חשבתי שאתה זר" אמרתי צוחקת והוא צחק גם הוא ומרים בחזרה את העיתון "הארי?" שאלתי "אממ?" "ממתי אתה קורא יפנית?" שאלתי צוחקת. "יש מלא דברים שאת לא יודעת עליי גרייסי, וזה סינית" גיכח. גילגלתי עייני וחייכתי והמשכתי להתעסק בפלאפון
"חבורת עצלנים כמה זמן לוקח לכם להתארגן" שמעתי את קולו של פול מתקרב
"אנחנו לא כמוך קם שלוש שעות לפני" אמר נייל
"תצחק תצחק, אבל אני לא מאחר" ברגע זה כבר יכולתי לראות אותם
"קדימה, הארי גרייס בואו איתנו בבקשה" אמר פול.
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
בדרך פול הסביר לנו שזה חוף ים שמור עם חלקות דשא ושנקים אוהלים לשינה. הוא הסביר שיש שם גם שירותים ומלתחות, אבל ציבוריים. מה שזעזע אותי. ובערב נדליק מדורה. נייל וליאם ניסו לפענח איכן ניהיה אחרי המחנה כי כמו שהוא אמר לא נחזור למלון. אבל הוא לא ענה לזה. הוא גם הסביר שביגלל שה-5 הופעות הפתיחה של הסיבוב הופעות כבר התקיימו שזה ההכנה לסיבוב אז יש לבנים שבועיים חופש עד ההופעה הבאה. באיזשהו שלב בנסיעה כולם השתתקו ועסקו בעיניינם חלקם נרדמו וחלקם עסקו בנייד. עד שפול הצהיר שהנסיעה ניגמרה.
"זהו רבותיי, אנחנו פה." כמה מפקחים השומרים על הכניסה של החוף בדקו את החלק האחורי של האוטו לבדוק שאנחנו לא מגניבים דברים אסורים.
לאחר הבדיקה האוטו חנה וכולנו יצאנו.
"ווא כלכך יפה פה" אמרה אלינור "אני מופתעת חשבתי שיהיה בוץ ומגעיל" אמרה קייט
היו מלא עצים ודשא ירוק כלכך שביל אבנים שמוביל לחוף הים.
הבנים הרגנו כדורים קופצים אופניים אוהלים וכל מיני שטיות כאלה. אני והבנות קפצנו בכדורים והבנים אמרו שהם מביאים לעצמם אופניים, טוב לא ציפיתי שהאופניים יהיו עד כדי כך קטנים.
כולנו פרסנו שטיח עשוי במבוק על הקרקע הקמנו אוהלים הלכנו להתקלח וכולנו החלפנו בגדים לבשתי חולצת פסים ורודה עם טיץ אפור צעיף פרחוני וכובע אפור מסביב לראשי ועל רגליי לבשתי כפכפים פשוטים. אשמנו אוכל על שטיח הבמבוק וישבנו סביבו, פול הלך לערב הגיטרה שהתרחש ממש שדה ליד ובעיקבות יום הגיבוש של סיימון הוא לא אמור להיות בסביבתינו ולתת לנו לפתור את הכול לבד.
"החומוס הזה ממש טעים" אמר נייל מצביע על הפיתה שהונחה על הגריל לפני מספר רגעים.
"למה אין פה טאקוס?" שאל הארי ועשה פרצוץ עצוב וכולנו צחקנוץ
"אתם יודעים, ממש נחמד פה" אמרה דניאל "כן" הסכמנו כולנו. לאחר שסיימנו לפנות את כל האוכל זאין פתח בדבריו "בואו אמת או חובה"
כולנו הנהנו בסכמה. הוצאתי בקבוק ריק וכולם התיישבו במעגל חוץ מזאין שמביט בנו במבט של 'מה אתם עושים' "אתה לא מצטרף שותף?" שאל ליאם "הו לא לא פה" אמר עם חיוך ערמומי על שפתיו. כעבור 3 דקות מצאנו את עצמינו יושבים על החול ליד הים עם מדורה בוערת לצידינו "ואו ולמה כל זה בייב?" שאלה פרי. "ובכן, תכננתי לפני. מה עם קצת אווירה יא משעממים?" אמר מגכח "אוי אלוהים" אמר ליאם מניח את ידו על עייניו. "מי מסובב קודם?" שאל הארי "אני" אמרתי זה יצא על פרי ונייל
"נייל אמת או חובה?" שאלה בערמומיות "אמת" אמר חושש "פחדן" אמרה פרי זוממת משהו. "בסדר בסדר, חובה" אמר "חובה עלייך להוריד את המכנס ולהשאר בבוקסרים עד סוף המשחק" אמרה מחייכת "הו אני ל-" ניסה "חובה זה חובה ניילר" חיזקתי את דבריה של פרי והיא חייכה אליי. לאחר שזאין היה צריך להכנס עירום למי הים, ושדניאל סיפרה שפעם שהייתה בת 5 גנבה שרשרת פלסטיק, והארי הלך לקבור את עצמו בחול למשך 5 דקות, הייתי צריכה להשאר בחזייה, פרי נשארה בתחתונים, ליאם הרס לפול את האוהל. ובעיקר הרבה פדיחות וצחוקים חזרנו לאיזור האוהלים שלנו צלינו מרשמלו דיברנו, צחקנו וכל אחד נכנס לישון. טוב זה החלק הבעייתי כי היו רק 7 אוהלים. 1 לפול ו6 לנו זאת אומרת שני אנשים באוהל. וכמובן אני עם המזל…………
"טוב אני עם זאיי זאיי" אמרה פרי בהתרגשות "אני עם דניאל" אמר ליאם "קייט את רוצה להצטרף אליי?" שאל נייל, וכמובן שהיא הסכימה. "אני עם לו" אמרה אלי
הנחתי את ידיי על עייני חוששת שאני יודעת מה הולך לקרות ואני לא רוצה אתזה, והארי רק חייך כל הזמן עם ידיו מאחורי גבו. "טוב גרייס, הארי תתטרכו להיות באותו האוהל בלי שהוא יתפוץ, בהצלחה!" אמר לואי מחייך מאוזן לאוזן. "ביי ילדים השתמשו באמצעי מניעה" חייך נייל וליאם חבט בזרועו הם נכנסו ורק אני והארי נשארנו יושבים סביב המדורה. "את לא מאושרת שאנחנו באותו האוהל נכון?" שאל מתגרה "זה לא היה בתיכנון שלי" חייכתי אליו. "אתה יודע לאן נוסעים אחרי זה?" שאלה אותו "ובכן.. כן אני יודע" אמר וישר פתחתי עייניי, "ספר לי!!!" צעקתי לתוך אוזנו. הוא קירב את ראשו לאוזן שלי לספר לי לאן ובמקום זה הוא לחש "הפתעה" וישר הסתכלתי עליו במבט כועס וחייכתי. "טוב אז את באה או מה" אמר נכנס לאוהל. "או מה" אמרתי הוא סגר את רוכסן של האוהל "לא לא חכה לי אני באה" צעקתי והוא הכניס אותי וצחק.
"יודע משהו?" שאלתי "אממ?" "אני שונאת שאתה צוחק עליי" צעקתי והוא צחק חזק יותר. אני והארי נרדמנו בכך שדיברנו על הטיול וניסיתי כמה וכמה פעמים להוציא ממנו מידע על המקום שבוא נבלה את השבועיים הקרובים אך לא קיבלתי מענה ששאלתי אותו בהתחלה הוא עשה את עצמו ישן אבל החיוך שלו הסגיר אותו ובפעם השניה הוא נרדם באמת,אל תשאלו איך אני יודעת.

פרק 14-

"חברים עוד שעתיים נוסעים, תהרגנו הכול ויש לכם שעה לבלות" הצהיר פול.
כולנו יצאנו לבלות בים הבנים לא יצאו מהמים רוב הזמן ואנחנו ניצלנו את הזמן בלהשתזף, אחכ הבנים שיחקו כדורגל עם כמה בחורים שבילו גם הם בנופש ואנחנו עודדנו אותם והם ניצחו. ולצערינו היינו צריכים להתחיל לסדר הכול , האמת שעד כמה שזה עצוב כולנו חיכינו לדעת איפה נתגורר במשך הזמן הקרוב, כמובן שהבנים עשו שטיות בדרך ישבנו על חציר שהיה מונח על האדמה שהכול היה מוכן ולואי הפיל את הארי ממנו והם רצו אחד אחרי שני במשך שעה. האמת, זה באמת גיבש אותנו עד כמה שזה נשמע ילדים בגן זה הכי לא, כולנו נהנו וצחקנו והכרנו אחת את השני טוב יותר, חבל שזה היה כלכך קצר. אבל עם הבנים האלה ועם המפיק המשוגע שלהם אי לדעת מה יקרה. אני שמחה שעברנו אתזה. ואז פול הגיע, עם הבשורה.
"היי חברים, איך עבר עליכם?" שאל
"היה כיף" אמרה קייט "עדיין ילדים בגן הארי?" שאל מחייך
"זה היה מאוד נחמד" אמר מחייך. "אמרתי שתהנה מזה קטנצ'ק" אמרתח וכולנו צחקנו אני יכולה להשבע שאפילו פול פלט ציחקוקים.
"ובכן, אתם רוצים לדעת מה מצפה לכם?" שאל פול
"כן" ענינו בקול אחד. כולנו חוץ מהארי שכבר ידע.
"לאביו של הארי יש אחוזת קיץ, מסודרת ללא ספק ושם תבלו את הזמן הזה." אמר
"מה? יש" צעק לואי וכול התגובות אחריו
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
במשך הנסיעה כולם התפצלו וכל אחד היה ברכב שונה, לפתע האייפון שלי זז להתראת הודעה.
מאת: תלתלים
-היה לי כיף לבלות איתך גרייס (:
אל: תלתלים
-כן, היה נחמד שהאוהל לא התפוצץ בסופו של דבר חחח (;
הנסיעה לא הייתה ארוכה כלכך ברגע שרגליי נגעו בשטח של בית הקיץ של אביו של הארי הייתי כלכך מופתעת הבית גדול מביפנים ומבחוץ ויש בריכה ועליית גג עם ג'קוזי וכל מה שבנאדם רק מאחל לעצמו. כול הזוגות כמובן הסתדרו ביחד בחדר והארי הוביל אותי לחדר ליחיד.
"ובכן, זה החדר שלך החדר שלי מולך עם את צריכה משהו. את יכולה לפרוק את כל חפצייך בלי להתבייש. כאן יש מגבות נקיות וסדינים" אמר מצביע על ארונית בהירה ויפה.
"תודה" חייכתי אליו, הוא חייך ויצא. כן השיחות שלנו הרבה יותר מבוססות שזה בהודעות. ללא ספק. על הארונית הלבנה הייתה תמונה של הארי קטן שהוא מחייך לילדה תינוקת עם עיינים זהות לשלו, אני תוהה מיזאת. לקחתי מגבת ונכנסתי להתקלח ושהחלפתי לבגדים נוחים יותר הנחתי את המחשב שלי על שולחן ופתחתי את השידהכדי לבדוק מה אני אוכל להשים בא אבל שפתחתי אותה כל מה שהיה שם זה חתיכת קלף וגיר עיפרון. מה שאני אוהבת לעשות זה לצייר, זה תמיד היה זה. אני משחררת שם את הכול. עלה בראשי רעיון לקחתי תמונה את שעמדה על השידה זאת הייתה תמונה של הארי והתחלתי לצייר את איקפי השפתיים התפוחות שלו, את העיינים העמוקות שלו, את התלתלים השופעים מונחים בצורה מושלמת על מצחו הוספתי את נקודות החן שמאתרות את פניו בצורה כה יפה ואז דפיקת דלתנשמעה והזיזה אותי מהקווים מיד החבאתי את הדיוקן במגירה "פתוח" צעקתי והארי נעמד שם. "את מסתדרת גרייסי?" שאל מתיישב על המיטה. הנהנתי בראשי וחייכתי אליו, "אני אוהב את השיר הזה" אמר מקשיב לקול המתנגן לשיר.

Why, do you lie beside me,
When you never have time
And you're fine without me

And I, think it's pretty unlikely,
That the words on your mind
Could ever inspire me

קולו הצרוד נשמע כלכך מרגיע תחת השיר האהוב עליי

To stay and love the way we are
Somebody wake

ברגע זה הוא לקח את ידי ומשך אותי קרוב אליו מרגישה את נשמותיו על צווארי ברגע שממלמל את מילות השיר

Somebody shake me from
The hold she has on me
I'm so afraid
I wanna be saved but what
If she let's go of me
If she let's go of me?
Yeah

ברגע שנפסק השיר נשכבתי על המיטה מכבה את האור והוא נשכב לידי מלטף את ראשי ומחבק אותי לאחר כמה דקות קם מהמיטה כמעט פתח את הדלת ואז אמרתי
"לא! תשאר… בבקשה" אמרתי
הוא חייך והסתובב ונשכב לצידי שוב…

אוקיי בנות לשלושת הפרקים האחרונים יש סירטון מיוחד ותוכלו לראות אותו ברציתי להוסיף (: