המלחמה הגדולה-חלק ז'.

"אוריינטל זה שיידי צ'ן."אמרה בינג ברגע שנכנסה אוריינטל לביתה.
אוריינטל נעצה בגבר הצעיר שעמד ליד אמה עיניים גדולות, כאילו ניסתה להבין האם היא חולמת.
"שלום?"היא אמרה בחשש.
"לכבוד הוא לי לפגוש אותך מאסטר אוריינטל."שיידי צ'ן קד לפניה.
פחדה של אוריינטל החל להתפוגג."נעים גם לי לפגוש אותך שיידי צ'ן. מה באת לעשות כאן?"
"אני החתן שלך."הוא חייך.
"תס…תסלח לי?"מבטה של אוריינטל נסדק.כל התוכניות שלה… פרלמנט המלחמה… החתונה עם שאנג… הכל התפוצץ מול עיניה.
"הרוחות איחדו בינינו ביום שנולדנו,וביום הולדתך גורלנו להינשא."הסביר שיידי צ'ן.
"אני לא מבינה."
"אין כאן כל כך מה להבין.מתי חל יום הולדתך?"
"בעוד ארבעה חודשים,ביום הרביעי לחודש האילסר.אבל…תבין שיידי צ'ן,אתה נראה נחמאוד וכל זה,אבל אני בכלל לא מכירה אותך."
"את תלמדי להכיר אותי,ונקווה שגם לאהוב אותי."
"נקווה?!"התפלצה אוריינטל.
"זה בסדר אוריינטל,גם אני ואבא שלך שודכנו ואנחנו אוהבים אחד את השני."הרגיעה אותה אמה.
"למה אני לא יכולה לבחור את החתן שלי בעצמי?"העזה אוריינטל ושאלה.
"זו המסורת של הכפר שלנו,וזה כבוד גדול מאוד בשבילי ובשביל כל גבר בכפר,לשאת לאישה לוחמת בשירותה של צ'יף אקווה.אבל כמובן שכאשר נינשא תיאלצי להפסיק את שירותייך."
"להפסיק? למה?"אוריינטל נזהרה מאוד לא לצעוק.
"לחימה וטיפול בבית אינם עולים בקנה אחד,עלייך לבחור ביניהם."השיב שיידי צ'ן ברוגע.
אוריינטל התיישבה על הספה בביתה ואחזה במסעד בכוח רב."אני מבינה…"היא אמרה בשקט לבסוף.

הרחק מאוד משם,בארץ טרייב,החלו אימוניה של הנסיכה החדשה זו-צ'או.לא עברה אלא חצי שנה מיום היוולדה,וכבר הייתה כשירה לאימונים,שכן כוחה ושכלה עוצבו היטב והיו כשל ילדה בת חמש לפחות.
אחיה,הנסיך הולגר,לימד אותה.גילו היה אומנם חמש וחצי,אך שכלו כשל ילד בן עשר לפחות.
"לא זו-צ'או,לרחף,לא ליצור מים."נאנח נסיך הכתר בייאוש."אוף היא כזאת טיפשה!"
הנסיכה הצעירה לא הייתה טיפשה,כמובן.היא הייתה עקשנית ועצמאית ולא התחשק לה ללמוד מאחיה הגדול.הולגר פרש זמן מה לאחר מכן לאחר שזו-צ'או לא רצתה להקשיב.
הוא התפרץ לחדר של הוריו בזעם."שהנסיכה המקוללת תמצא לעצמה מורה אחר,לי נמאס ממנה!"הוא קרא.המלך סקיילו הביט בו בעיניים חביבות."אל תדאג הולגר,אני אאמן את הנסיכה.אתה יכול ללכת לאכול משהו,אני חושב שהטבחית הכינה פרחי לוטוס."הוא אמר.
הולגר נעץ באביו עיניים מעריצות."תודה אבא!"הוא רץ משם.
המלכה אטאלה,באותו הזמן,שוטטה בחצר.היא הביטה בבתה מתאמנת לבדה.היא הייתה מכשפה מדהימה,ובגיל חצי שנה כבר ידעה לרחף,ליצור מים וזרמים חשמליים,לצפות את רחבת החצר בקרח ולהחליק ולכשף דם בצורה יעילה מאוד.
"אמא! תראי מה למדתי לעשות!"היא החוותה בשרביטה אל עבר הרצפה ומבין המרצפות עלתה חמניה מדהימה וצהובה.
"זה פשוט נהדר זו-צ'או."אמרה אטאלה.
"את יודעת מה המרפאת און-ג'ין סיפרה לי?"זו צ'או ריחפה כמטר מעל הקרקע.
"מה היא סיפרה לך?"
"הרוחות מתגלות לכל מכשף או מכשפה,בגיל מסוים.מתי הן יתגלו אליי אמא?"
"אני חושבת שהן לא יתגלו אלייך יקירתי."
"למה לא אמא? אני לא מכשפה מוצלחת?"הנסיכה הצעירה שלחה פרץ של קרח משרביטה.
"כמובן שאת מוצלחת.אבל הרוחות לא נגלו לבני המשפחה המלכותית כבר שנים רבות.אולי את תהיי מיוחדת."
"אני אהיה אמא.אני יודעת שאני מיוחדת."הבטיחה הנסיכה.