לעשות פה 'פאוז'

לעצור את זה. לשים לזה stop גדול בצבע אדום…
את המחשבות…
שיפסיקו לרוץ…
שיפסיקו לשגע אותי לאלף עזאזל.
לחשוב שאם והיה לי האומץ לגשת אליו ולדבר איתו בלי לחשבן לאף אחד כלום. בלי לדעת שהיא תפגע אם אלך אליו. בלי לדעת שאני פאקינג יושבת פה כבר כמעט שבוע. מתה לדבר איתו. לשמוע את הקול שלו. ואני לא מסוגלת. מתביישת.
בלי לדעת שאם אלך אליו הוא יסתכל עליי כאילו נפלתי משמיים.
תמיד אמרו לי שאני חכמה.
לדעתי זה מה שהורס אותי.
כי יש אנשים ששעושים דברים טיפשים. כמו ללכת אליו ופשוט לנשק אותו. או לצרוח את זה שהיא אוהבת אותו, ובסוף מרוויחים את זה.
ובמקום זה? עם כל החכמה שלי. מה אני שווה? עם כל הבטחון שלי שאיפה הוא עכשיו לאלף עזאזל? איפה הוא הלך?
לחשוב יום ולילה עליו. ללכת לישון כשאני מצפה לחלום עליו. כרילו לא מספיק 24 שעות ביממה שאני חולמת עליו בהקיץ…
לשמוע את השיר הזה otherside. או snow ולהיזכר כמה כיף היה שנה שעברה כשהוא היה כאן.

עוד מעט פורים בא… אני נזכרת בפורים שעבר ובאלי לבכות… היה כל כך כיך שזה עצוב שזה נגמר.
אני זוכרת את עצמי יושבת כאן על הספה בסלון, חושבת לעצמי שמעכשיו השנה תטוס ולפני שאני אספיק לומר לו ביי היא כבר תיגמר.
ובסוף, בא הסוף. ואפילו ביי לא הספקתי לומר לו.
והיום, היום אני רואה אותו ומנידה את הראש בחיוך. כאילו הכל בסדר. כאילו עברתי הלאה.
אבל בפנים אני מתה. מתה ללכת אליו להסתכל עליו ולסגוק את כל העיניינים האלא כבר. ולהתקדם האלא. כי יש פה משהו עדיין פתוח, לאלף עזאזל.
ואחרי שמילאתי דף שלם במחשבות שלי, ועדיין נשארו לי טונות של מחשבות בראש,
תגידו לי אתם- לא הייתם רוצים במקומי גם לעשות פאוז ענק ופשוט.. לשכוח?.. להנות…? להרגיש ממקום אחר?..