בשם האהבה-פרק 1 ~מאוהבת

ירדן ירדה מהמיטה הקרה,אחרי שלא הצליחה להירדם.
ירד גשם באותו זמן,אך לא-לא בגלל זה היא לא הצליחה להירדם.
היא הורידה מעליה את השמיכה,וירדה לעבר הסלון.
היא חשבה לעצמה מחשבות על בחור חדש שהגיע לכיתתה.
מעולם ירדן לא הרגישה כזאת מאוהבת!.מאותו לילה החליטה שעם האהבה הגדולה שהיא מרגישה היא חייבת לעשות משהו.
הגיע הבוקר.כה עייפה,עם שקיות בעיניים המצב רוח של ירדן התרומם כאשר חשבה על אותו בחור מוזר וביישן שגנב את ליבה.
כאשר הגיעה לבית הספר ראתה אותו לבד-בכיתה.כאילו אף אחד "לא מקבל" אותו.
ירדן ניגשה אל אותו בחור ושאלה אותו:"איך קוראים לך?"
"מה זה עניינך איך קוראים לי?"וישר הוא קם הרים את התיק לו ויצא מהכיתה.
ירדן-נעלבה וישר ניגשה לחברתה הטובה תמר שהיא חשבה איכשהו להתנחם אצלה
"לא נורא "דן דן" יש לך עוד הרבה הזדמנויות…אני בכלל אומרת לך לעזוב אותו בכלל ולשכוח מאותו בחור אם הוא כזה אגואיסט!" אמרה תמר.
"אבל את לא תביני בחיים תמר!אני מרגישה את זה בתוך תוכי והוא הצליח למצוא חן בעייני.את ההזדמנות הזאת הוא פיספס אבל הוא יצליח להכיר אותי ואני אותו…את בחיים לא תצליחי להבין כי הרי לך כבר יש את בר ולי עוד לא היה כזו הרגשה של "התאהבות" אני אחכה בשבילו.הוא עוד יסכים איכשהו לדבר איתי"
ירדן נפרדה לשלום מתמר וניגשה לשיעור הבא.
באותו שיעור היא ניסתה לכתוב לאותו בחור מכתב שרשום בו:
שלום…זאת אני-ירדן..
ניסיתי מקודם לדבר איתך אבל לא הסכמת…אני לא מבינה מה קרה?אני רציתי סך הכל להכיר אותך….
תנסה להעביר לי תשובה..
ירדן קיפלה את המכתב והיא העבירה אותו בין כל התלמידים ב"זהירות" עד שהמכתב הגיע ליעד.אותו בחור לא הבין "מה רוצים ממנו",הוא פתח את המכתב והבין במי מדובר..ישר הוא אמרה למורה:"ירדן שלחה לי פתק והפריעה לי ללמוד"ירדן בעודה המומה מתגובתו למכתב שלה של אותו בחור,לא ידעה איך להגיב לכך-לבושות שותו בחור שהיא התאהבה בו גרם לה מל הכיתה ומול המורה."צאי מהשיעור-אני לא רוצה לראות אותך פה!"צעקה המורה וירדן ללא מלים חפוית פנים יצאה בבכי מהכיתה ובלי הבנה-למה דווקא הוא-דווקא מי שהיא מנסה לאהוב ככה מתייחס אליה בצורה מגעילה…
הגיע ההפסקה והמורה של ירדן ביקשה ממנה להגיע בסוף היום לחדר המנהלת…וזה לא הסוף-מיד אחר כך אותו בחור הגיע לכיוון ירדן ואמר לה:"אם את לא מבינה אז אני אומר לך:אני לא רוצה קשר איתך ולא עם אף אחד אחר!מתאים לי להיות חבר של עצמי וזהו!לא צריך אף אחד אחר!"ירדן שלא הבינה מה "הסיפור" של אותו בחור,הייתה המומה מכל מה שהתרחש באותו יום ומאיך שיצא שדווקא אותו בחור לא רוצה להיות איתה בקשר,הלכה בסוף היום לכיוון חדר המנהלת ומנסה לחשוב על רעיון איך "להציל אותה" מהתסבוכת שדווקא "הבחור המסתורי" הכניס אותה אליה.כשהיא באה לפתוח את דלת החדר באה תמר לירדן:"אמרתי לך…." והלכה…..ירדן נכנסה ודיברה עם המנהלת:"שמעתי שהעברת פתקים באמצע שיעור!את יודעת שאני לא מקבלת את זסה!צריך להקשיב בשיעורים ובהפסקות או אחר הצהריים להיות עם חברים ולדבר!"אמרה המנהלת ואחר כך ענתה לה ירדן:"תביני אותי!לא העברתי פתקים…זאת אומרת כן העברתי אבל זה ממש לא מה שאת חושבת….זה קשור לשיעור מה שכתבתי!"המנהלת הרימה את המכתב מהמגירה ואמרה לירדן:"זה קשור לשיעור??"
-"כן!זה קשור בעצם לכיתה….זה לא משהו שטותי….זה משהו חברתי וחשוב….לא ככה?" המנהלת חשבה לעצמה ואמרה:"פעם אחרונה שאני רואה אותך מעבירה פתקים אפילו אם זה עניין חברתי!ירדן-קחי את עצמך בידיים!להזכירך ציוניך לא "מרהיהים" והשנה את במיוחד צריכה להשקיע בהם…!"
ירדן אמרה לה:"זה בסדר…אני יודעת מה מצפים ממני"…
ירדן סגרה את הדלת והלכה לביתה . לפתע מישהו התקשר אליה בדרכה הביתה ואמר:"היי ירדן זה…זה רוי.אני אותו ילד חדש שהגיע לכיתה…אני מצטער על מה קשרה היום ועל איך שהתנהגתי אלייך אבל רק רציתי שתביני שאני כרגע רוצה להיות עם עצמי ולא עם אף אחד אחר.אני לא צריך לפי דעתי לומר לך למה אני כזה אבל אם עוד תרצי איכשהו להכיר ותי אז תנסי כהתחלה להבין אותי …."
ירדן ענתה לו:"אני עכשיו מבינה….זה בסדר כל אחד וההרגשות שלו…אני בכל מקרה אתן לך את הזמן שלך עד שתרגיש נכון להכיר אותי ואני אותך.."רוי אמר לה:"טוב אני חייב ללכת … כבר נדבר"וישר הוא ניתק את הפלאפון.ירדן שמה את הפלאפון על הלב שלה.מרגישה מאוהבת… .