שער אל המוות – פרק 14

– אמבר –

היום בלילה החלטתי לבדוק האם מה שקרה אתמול אכן קרה.
׳הזמן של הרוחות הוא חצות, כידוע,׳ חשבתי. אז הלכתי לישון כמה שיותר מאוחר. בחצות נשארתי ערה, עצמתי עיניים, התרכזתי, דמיינתי את קולין ולחשתי:
״קולין… אנדרסון… בעולם המתים…. אתה שומע אותי? יוהו! אתה בבית?״
״אני כאן,״ שמעתי את קולו בתוך הראש שלי. ״היי, אמבר.״
״אני שומעת אותך? אתה שומע אותי? אנחנו מדברים?״
״כן.״
״יש! אז אני לא משוגעת! או שאני עוד יותר משוגעת?״
קולין צחקק. ״את נורמלית לגמרי. אבל מיוחדת.״
לא כל כך ידעתי מה להגיב על זה, אז אמרתי:
״אממ… אתמול אמרת שרצית להגיד לי משהו?״
הרגשתי שהוא מתלבט מה להגיד לי.
״כן, רציתי להגיד… אה… אבל עדיין לא עכשיו. אני צריך עוד קצת מידע.״
״אבל תגיד לי בימים הקרובים? אני כבר מסוקרנת.״
״כן, אני אגיד לך בימים הקרובים. אולי.. בעוד יומיים?״
״בעוד יומיים אני הולכת לחתונה.״
״איפה?״
״כאן, בשיקגו. אבל אני לא יודעת איפה בדיוק.״
״זה לא נורא, אני יכול לאתר אותך. תזכרי טוב. בחתונה, כשכולם יילכו לרקוד, תישארי בשולחן. אני אשלח לך סימן.״
״אה, מגניב, סימן. בשביל מה?״
״אה… סתם…״
הרגשתי גם עכשיו שהוא רצה להגיד משהו אחר.
״אבל יש לי תנאי אחד. שרשרת אבן הירח – תענדי אותה.״
״בסדר. עוד משהו?״
״לא.״
״טוב… זה נשמע מעניין. נדבר עוד? מחר?״
״ברור. נדבר. ביי ביי.״
״ביי…״
הקול של קןלין נעלם מראשי. ׳פווווי, לפחות אני נורמלית,׳ חשבתי.