Well Liam Payne? Thank you❤️ פרק 13

-פרק 13-

״תביאי לי אני ישים את את זה עם כל השאר..״ אמר דור ותפס במזוודה הקטנה שהייתה ביידי
״בבקשה״ הושיט לי ליאם את כוס השוקו החם כשחזר מבית הקפה בשדה התעופה
״תודה״ חייכתי אליו והתיישבנו
״דור בוא תשב״ קראתי לו
״שניה אני ישים את המזוודות בצד״ אמר
״עוד כמה זמן הטיסה?״ שאלתי, שותה עוד שלוק מהשוקו החם
״עשרים דקות״ אמר ליאם בצחקוק
״מה מצחיק?״ שאלתי בבילבול, ליאם נשק לשפתיי העליונה ליקק אותה והתנתק
״היה לך שם שפם חמוד מהקצפת״ ציחקק ונשק לשפתיי שוב
״אה, חחח בוא נתקדם למטוס לא? עד שניפרד מכולם ועד שנגיע.. עדיף כדי שלא נאחר״ אמרתי, שותה את השלוק האחרון של השוקו החם, וזורקת אותו לפח
״אוקיי״ אמר, זורק את כוס הקפה לפח
״אז אני מניחה שזהו..״ אמרתי נאנחת
״אתם הולכים עכשיו?״ שאל דור
״כן..״ אמרתי, מחבקת את סבתי הנמוכה
״אני אתגעגע אלייך סבתוש..״ מלמלתי לתוך החיבוק החם
״גם אני אלייך יקירתי, תיזכרי שתמיד עם את צריכה אותי אני בטלפון זמינה 24/7 שעות בשבילך״ נשקה על לחיי
״ביי סבתא, אני אוהבת אותך״ חייכתי אליה חיוך קטן, מסתירה את העצב
״ליז, שאני רואה אותך פעם הבאה זה בחתונה שלך״ ציחקקתי אליה
״הלוואי..״ צחקה חזרה וחיבקה אותי
״אני אתגעגע אלייך אלה״ לחשה לאוזני
״גם אני..״ מלמלתי לכתפה, מחזיקה את הדמעות בפנים.
הבטתי על דור, שישב בשקט והסתכל על נקודה אחת, וחשב.
״אתה לא אומר להתראות?״ שאלתי את דור מתנפלת עליו בחיבוק ענקי, ותוך שניה הוא נעמד וחיבק אותי חזרה
״אני לא מאמינה שזהו״ מלמלתי דמעה אחידה זולגת לה באיטיות, ואחריה עוד אחת, הופכות לגשם שנובע מעייני התכולות
״אני יראה אותך, אני מבטיח שלא יעבור הרבה זמן״ לחש לאוזני
״זה מה שאמרת פעם שעברה ועבר שנתיים!״ הטחתי בו, הדמעות זלגו אט אט על לחיי, שורפות אותן. מבטי ננעץ בו ברחמים, שרק יבין אותי, לו יש את סבתא ואת המשפחה המורכבת. לי אין אף אחד. אומנם חברים כן, אך משפחה לא, ובחיים אני לא יקבל אותה חזרה.
״אני חכיתי תמיד שתבוא! הייתי יושבת לילות וחושבת עלייך! מתי תבוא! אבל לא באת!״ המשכתי להתייפח ולבכות, מעבירה את האשמה אליו.
״אני יודע, אני מצט..-
״אל תגיד אני מצטער תבטיח לי!״ נשברתי במקום, יבבות שקטות נפלטות מפי. ידיי דוחפות את כתפו, ואני רצה לליאם, בוכה לחזהו, ידיי מקווצות לכדור וכפות ידיי על עיניי, מוחות את הדמעות שלא פוסקות, ידיו של ליאם חיבקו את גופי החלש
״אלה.. בייב, בואי אנחנו עומדים לאחר לטיסה״ לחש ליאם בעדינות לאוזני, הנהתי בחולשה ומחיתי את הדמעות שחלשו, יצאתי מצורת הכדור שהייתי בה ותקדמתי למטוס במהירות
״אני במטוס״ שלחתי לליאם הודעה, ממשיכה לרוץ למטוס, דוחפת אנשים בדרך פולטת סליחה, וממשיכה לרוץ.
הגעתי למטוס ויש מצאתי את מקומי, התיישבתי במהירות ושלפתי את האוזניות במהירות, תוחבת אותם לאוזניי במהירות
ליאם התיישב ליידי וראה שזה לא רגע מתאים לדבר, הוא התיישב ושתק
הפעלתי את השירים והקשבתי למילים

– מי שרוצה שתפעיל את השיר Christina Aguilera – Hurt –

קטעים מהשיר הולכים וחוזרים במוחי, הולכים ושבים. מטיחים בי את האשמה.

I would hold you in my arms
I would take the pain away
Thank you for all you've done
Forgive all your mistakes
There's nothing I wouldn't do
To hear your voice again

הייתי מחזיקה אותך בזרועותיי
הייתי לוקחת את הכאב רחוק, תודה כל כל מה שעשית, אשכח את כל הטעויות שלך, אין משהו שלא הייתי עושה כדי לשמוע את קולך שוב.

Oh, I'm sorry for blaming you
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself by hurting you

Some days I feel broke inside
But I won't admit
Sometimes I just wanna hide
'Cause it's you I miss
And it's so hard to say goodbye
When it comes to this, ooh

אני מצטערת שהאשמתי אותך, על כל דבר שאני לא יכולתי לעשות ופגעתי בך בכך שפגעתי בעצמי.

לפעמים אני מרגישה שבורה מבפנים, אבל לא הודתי לך, לפעמים אני רוצה להתחבא כי אותך פיספסתי וזה כל כך קשה להגיד להתראות שזה בא לזה.

כן, הייתי רוצה לתת לו חיבוק אחרון, לשכוח לו את הטעיות ומרחיקה את הכאב שלי רחוק ומודה לו על כל מה שהוא עשה כדי שאהנה בישראל, הייתי רוצה לשמוע שוב את קולו. האשמתי אותו על כל דבר שאני לא יכולתי לעשות, הייתי רוצה לצאת מהפנימייה אליו אבל לא יכולתי, וזה אחת מהסיבות שהייתי בולומית. פגעתי בעצמי וזה פגע בו.
אני שבורה לפעמים, וגם עכשיו ולא הודתי לו על כלום, ואפילו לא אמרתי להתראות יפה, פשוט ברחתי.
זה בידיוק מה שאני מרגישה, כאילו השיר נכתב עליי, אומנם רק בחלקים מסוימים, אך זהו שיר שתמיד אקשר אליי ואל דור.
הבטתי על ליאם, הוא ישב לייד החלון, בוהה בשמיים התמוהים שחלפו כנגד עינינו בטיסה שכבר במחציתה, הוצאתי את האוזניות ושאלתי
״ליאם?״ שאלתי בתמימות.
״ממ?״ המהם אליי
״אני לא יודעת מה לעשות..״ נאנחתי והנחתי את ראשי על רגליו, פניי מופנות אל פרצופו.
״זה היה רגע משבר זה קורה לכולם״ ניחם אותי
״דיברתי מגעיל, אני רוצה להתנצל אבל אני מפחדת ומובכת לדבר איתו״ אמרתי, פורקת את רגשותיי לאדם היקר לי מכל.
״לפעמים אנשים אומרים דברים ולא מתכוונים אליהם, חושבים שאף אחד לא מבין אותם ובעצם, לאלה שהם אומרים, הם כן מבינים, רוצים לנחם, אך האגו חזק מכל״
אוקיי, ואו, תמיד אמרו לי שליאם עם המון תובנה, אך בחיים לא ידעתי עד כמה.
מבטי תמוה בפרצופו של ליאם, ואני חושבת, נותנת למחשבות לנדוד איתי להרחקים
דור שונא אותי?
הוא אוהב אותי בכלל?
מה הוא חושב עליי?
הוא חושב שאני דוחה?
שאני מסורה יותר מידי לליאם?
מלא שאלות מתרוצצות בראשי, ואינה תשובה אחת תבוא ותשקיט את ראשי.
עיניי נעצמו מעצמן, סוחפות את חלומותי למרחקים..

****
״ששש, תכניסו את המזוודות בשקט״ לחש הארי
״כולם ישנים״ אמר
״אוקיי נשאיר אותם פה, בבוקר נעלה אותם, לילה טוב הארי, תודה שלקחת אותנו״ לחש ליאם ועלינו ללמעלה
״פשוט תורידי בגדים ובואי״ מלמל כשראה שאני נסחבת בעייפות למקלחת עם ביגדי פיג׳מה בידיי
״אוקי..״ מלמלתי ופשטתי את הג׳ינס והחולצה, מותירה את גופי בחזיה ותחתונים
״את באה?״ שאל ונכנס למיטה כשפלג גופו התחתון מכוסה בבוקסר שחור
הנהנתי לעברו ונכנסתי למיטה
״לילה טוב בייב״ מלמל
״לילה טוב לאב״ לחשתי, ועצמתי את
עייני, מותירה אותו בחשכה לבדן.

״שלוםםם!!״ שמעתי קולות צועקים
״ששש שקט תנו לישון״ מלמלתי והתחפרתי בשמיכה
״את לא רוצה להגיד שלום לכולם?״ לחש ליאם באוזני
״כן אבל אני רק עם חזיה ותחתון״ לחשתי חזרה
״שניה״ מלמל והביא לי חולצה שחורה שלו ומכנסון שלי
התלבשתי במהירות בעוד ליאם מדבר עם כולם
״פריייי!״ צעקתי מתנפלת עליה בחיבוק חזק
״אלה!״ השעשתה על עצמה וחיבקה אותי בחזרה
״כן, היי אלה״ אמר לואי עם הפרצוף הציני שלו
״לואי!״ צעקתי והוא התקרב לחבק אותי
״היוש בייב״ לחש נייל לאוזני
״מה אמלה מאיפה באת?״ ציחקקתי וחיבקתי את נייל שישב ביני לבין ליאם במיטה
״איפה זאין?״ שאלתי מביטה סביב
״נחשי״ אמרה פרי
״ישן״ ציחקקתי ופרי הנהנה לכן
״אני הולכת להעיר אותו״ אמרתי והלכתי לחדר של זאין ופרי, האמת שבכלל התכוונתי ללכת לישון איתו שם כי כולם בחדר שלי ושל ליאם
״היי זאין״ לחשתי לאוזנו
״היי אלה״ מלמל לתול שנתו
״אני באה לישון איתך״ אמרתי נשכבת במיטה
״אוקיי״ מלמל
נכנסתי לשמיכה להחמה, וזאין הסתובב אליי, מחבק אותי מאחור לצורת כפיות.

-נקודת מבט ליאם-
״איפה אלה? היא לא אמרה שהיא הולכת להעיר את זאין?״ שאלתי בבילבול, עברה כבר חצי שעה
״אממ, אין לי שמץ, אני יורדת להכין אוכל, תקרא להם ותבוא..״ אמרה פרי
״אלה, זאין?״ שאלתי כשנכנסתי לחדר
״ואו כמה צפוי״ מלמלתי והרמתי את השמיכה
״מי שזה לא יהיה תביא את השמיכה, קר לי!״ מלמלה אלה
״אז הפכתי להיות מי שזה לא יהיה יפה הא?״ שאלתי את אלה
״הא זה אתה מיקי״ אמרה
״כן אתם באים לאכול?״
״כן..״ מלמלה והתמתחה בישיבה
״זאין?״ שאלה בנעימות ונגעה בגופו
״ממ?״ מלמל
״בוא הולכים לאכול״ אמרה וקמה מהמיטה, מחבקת אותי ונושקת לשפתיי
״את רעבה?״ שאלתי והתחלנו לצעוד לעבר הקומה התחתונה
״טיפה..״ אמרה
״מה עם המחזור?״ שאלתי בלחישה, בסוף אלה סיפרה גם לי
״מסתבר שטעיתי בחישוב זה עוד שבוע מעכשיו״ ציחקקה
״אז יצא לך מעולה הא?״
– ״ חחח כן..״ אמרה והתיישבנו ליד כולם בספה למטה
״עוד לא סיפרתם איך היה!״ אמרה פרי
״ואו, היה ממש כיף! אנחנו חייבים ללכת להופיע שם, יש לנו שם המון מעריצות.״ אמרתי
– ״ כן חחח בערך לכל מקום שהלכנו התנפלו על מיקי מיליון מעריצות״ ציחקקה אלה
״האוכל מוכן אנשים!״ צעק הארי מהמטבח
״בוא בייב״ הושיטה אלה את ידה לעזרה

-מנקודת מבט אלה-
סיימנו לאכול ופינינו את הכל, עכשיו אני צריכה ללכת להשלים חומר במה שפיספסתי.
״אלה, ביי בייבי, יש לי ללואי ולזאין ראיון״ אמר ונשק לשפתיי
״ביי לאב״ מלמלתי שהתנתקנו
הרגשתי רטט בכיס, שלפתי את הטלפון החוצה
'דניאל הפלוץ'
ולחצתי על הענה.

״היי דני״
– ״ היי אלה, למה לא באת לבצפר שבוע ומשהו?״
״הייתי בישראל, למה פשוט לא התקשרתם?״ שאלתי ביבלבול
– ״אוי כן.. זה סיפור אחר, המורה החרימה לכולנו את הטלפונים לשבוע כי הסתמסנו ביחד בשיעור״
״ואו מוכשרות, ואתמול קיבלתם אותם?״
– ״כן חח, איך היה בישראל?״
״ואו היה ממש כיף! את באת מישראל נכון?״
– ״כן..״ ציחקקה
״תגידי, בא לבוא אליי ולהסביר לי טיפה מה פיספסתי ואת החומר שאני צריכה להשלים?״
– ״כן ברור, את רוצה שאני ילמד אותך מה שפיספסת?״
״תודה אבל ליאם אמר שהוא יעזור לי, זה בסדר אני לא רוצה להטריח אותך חח אבל תודה״
– ״חח בבקשה, אני יהיה אצלך עוד, רבע שעה?״
״איך שבא לך אני בבית״
– ״אוקיי אז אני יבוא עוד רבע שעה, ביי לאב״
״ביוש״

״היי בייב עם מי דיברת?״ שאל נייל
״חברה מהבצפר, זה בסדר שהיא באה אחנו עכשיו נכון?״ שאלתי בהיסוס
״כן ברור חחח מה את בכלל שואלת?״ אמר וחיבק אותי מהצד
״מתי הניתוח שלך?״ שאלתי
״עוד 4 ימים..״
״אתה מפחד?״
״טיפה את יודעת, כל אחד חושש מניתוח, הקטעה שהרופאים אמרו שיש חשש לסכנה כי אני השארתי את הברך ככה הרבה זמן בלי טיפול אז הם אמרו שאני נמצא בסכנה״ אמר
״הסכנה אמיתית, הפחד הוא בחירה״ משפט הקלאסה שלי
״ואו אלה, איזה משפטים!״ ציחקק
״תודה תודה״ קרצתי לו
״היום בערב יוצאים למסעדה ואני מכיר לכם ידידה שאני ממש מחבב״ חייך אלי
״אוווו ניילר מאוהבבבב״ חיבקתי אותו ובילגנתי את שיערו בצחוק
״לא את וליאם, חולקים לשונות בכל רגע אפשרי״ אמר בציניות
״מה, אנחנו לא חולקים לשונות. זה מטריד אל תגיד את זה״ אמרתי בגועל
״אז מה אתם כן עושים בנשיקה צרפתית?״
״כל דבר רק לא חולקים לשונות. זה מגעיל״ אמרתי בגועל
״תמשיכי להכחיש, אני הלכתי לפתוח את הדלת״ אמר והחל ללכת
״שלום״ אמר
״מה את עושה כאן?״ שאלתי מרימה את עייני כמופתעת לרעה, שהתקדמתי לדלת, זאת לא הייתה דניאל לצערי הרב.
״הו היי אלה, ככל שהזמן עובר את מכוערת יותר. ואתה, איפה הארי?״ שאלה מגלגלת את עיינה, לועסת את המסטיק ומביטה בטלפון
״ליידעתך היא יותר יפה ממך כן? ואני לא המשרת שלך. תתקשרי אליו שירד״ אמר בנחירת בוז והחזיק בידיי ללמעלה
״מי זאת אלה?״ הסתכל עליי
״א..אני ל.א יו..ד.ע..ת״ גימגמתי בשקר
״קדימה אלה היא הכירה אותך, ואת אותה מי זאת?״ לחץ עליי
״אני לא יודעת, ועכשיו אני צריכה ללכת דניאל הגיעה״ אמרתי במהירות ויצאתי מהחדר.
״שניה דני!״ צעקתי מהמדרגות וירדתי ללמטה במהירות
״היוש״ חייכתי ונשקתי ללחיה הימנית.
״היי לאב״ חייכה וחיבקה אותי
״את רוצה לשתות?״ שאלתי בנימוס
״לא זה בסדר״ ציחקקה
״בואי נעלה״ חייכתי ועלינו לסלון למעלה
״אוקיי להביא דף נכון?״ שאלתי כשהתיישבנו
״דף ועט״ אמרה
״אוקיי שניה..״ מלמלתי ורצתי לחדר של הארי במהירות, לפני שטסנו עשיתי אצל הארי שיעורים כי הוא עזר לי, והדפדפת שלי עדיין שם
״היי האר..-י״ הארי ואמבר, הסתומה ממקודם. היו באמצע נשיקה.
״הארי והזונה כמה מפתיע״ גילגלתי את עייני
״איך קראת לי?״ פערה את עיינה
״ז ו נ ה״ אמרתי מלאת ביטחון. אמבר אחת מהבנות שעשתה עליי ביריונות, בחיים לא הייתי משיבה להם תשובה, הייתי הולכת וסותמת. היא לא חשבה שאני באמת אגיד לה את זה
״תיסלחי לי אבל אוליי אני זונה, לפחות מישהוא רוצה אותי״ אמרה בגיחוך, אומנם אני וליאם לא שכבנו, אבל הוא אוהב אותי. רגע, הוא אוהב אותי בכלל? הוא לא משקר רק כדי שאני אשכב איתו נכון?
״לידיעתך יש לי חבר, כן עכשיו הארי, איפה הדפדפת שלי?״ שאלתי מגלגלת את עיניי
״אממ הוא פה, מאיפה השנאה לאמבר?״ שאל בבילבול והושיט לי את הדפדפת והעט
״אני יספר לך אחר כך, זה ארוך״ מלמלתי בכדי שהיא לא תשמע
״ביי הארי, ביי זונה״ יצאתי מהחדר בחיוך
״אעח! אני לא מאמינה שהיא אמרה את המילה האחרונה!״ שמעתי את אמבר צועקת מחוץ לדלת
״סליחה על העיכוב, היה איזה הפרעה קטנה״ אמרתי בחיוך מנצח לדניאל כשהתיישבתי חזרה

-כעבור חצי שעה-
״טוב אממ וזהו כעיקרון״ סיימה דני להסביר לי
״יאו תודה תודה תודה תודה!״ חיבקתי אותה
״עכשיו, זוכרת שהבטחת לי לעשות שיחת וידאו עם אח שלך??״ התלהבה
״אממ אני לא יכולה״ אמרתי
״למה?״ שאלה ביבלבול
״אני ודור לא מדברים״ אמרתי בעצב, אני אשמה!
״זה סיפור ממש ממש ארוך אני אספר לך אותו בהזדמנות..״ אמרתי שהיא פתחה את הפה
הטלפון שלה צילצל ״שניה״ אמרה לי וענתה לטלפון
״דונללל! אני בבית!״ שמעתי את ליאם צועק מלטה
״דני בואי ללמטה שאת מסיימת.״ אמרתי מהר ורצתי ללמטה
״מיקייי!״ צעקתי וקפצתי עליו, טומנת את ראשי בצאוורו ונושקת לו בעדינות
״מישהי התגעגעה״ צחק וחיבק אותי בחזרה
״אני רוצה לראות פנים לא גוף!״ אמר בציחקוק והרמתי את ראשי מצאוורו
״היי, לא הייתי בבית פחות מחצי יום״ חייך
״אני רגילה לראות אותך תמיד״ אמרתי בחיוך ונשקתי לשפתיו, וליאם עדיין מרים אותי כילדה קטנה בת שנתיים.
״אלה, אני צריכה ללכת בייב״ שמעתי את דניאל מאחוריינו
״קיי, תודה לאב״ חייכתי אליה וירדתי מליאם, מלווה אותה לדלת בנימוס
״ביוש״ אמרה והתחבקנו כתור מחווה לפרידה
״ביי בייב״ חייכתי אליה והיא סגרה את הדלת
״מה פיספסתי שהלכתי?״ שאל ליאם והתיישב במטבח
״אממ, דניאל באה להסביר לי מה החומר שפיספסתי, וזהו..״ אמרתי
״אה כן והזונה של הארי באה״ מלמלתי והתיישבתי מולו
״להכין לך לאכול?״ שאלתי
״יש אוכל במקרר אני יחמם, תודה״ חייך אליי ״ומי זאת הזונה של הארי ולמה היא זונה? וממתי בכלל את מדברת ככה?״ שאל בהזעפת פנים
״אמבר, כי היא שכבה עם כל מה שזז בפנימיה, כי היא באמת כזאת.״
״היא הייתה איתך בפנימייה?״ שאל בבילבול
״בצער רב כן. והיא אחת מהילדים שעשו עליי חרם״ אמרתי, מרכינה את ראשי לריצפה, אני כל כך לא רוצה להזכר בזמנים האלו
״אהמ.. ״ מלמל והתחיל לאכול
שמעתי את רעש הירידה מהמדרגות, בטח הארי ואמבר
״ורק דיברנו״ מילמלתי
״אלה, עם את רוצה שאנשים ישמעו אותך מדברת אל תמלמלי, עצה שלי״ חייכה אלי
״אמבר, עם את רוצה שאנשים יאהבו אותך, אל תיהיי עצמך, עצה שלי״ קרצתי לה
״לפחות אני לא מכוערת כמוך״ הרימה גבות כמתנאשת
״תיסלחי לי, מי את שתגידי לחברה שלי מכוערת?״ שאל ליאם
״והיי לחתיך״ חייכה אליו בפלרטטנות
״ואו חמודה עד לחבר שלי״ עמדתי בינה לבינו
״אממ אלה, את מסתירה את הנוף״ אמרה
״לפחות אני חוסכת ממנו מוות מהכיעור שלך, עכשיו תעשי טובה, ואל תימרחי עליו גם, בניגוד אלייך הוא מסור לאנשים״ אמרתי ועליתי ללמעלה, אני לא מאמינה שהיא חזרה, ועוד מנסה לקחת לי את הדבר שהכי חשוב לי בחיים.
אני פשוט שונאת את הילדה הזאת.