סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 6

״שלום,״ קראתי טיפה יותר מדי בקול. 
״מי הנכבדים?״ שאלתי ותפסתי כיסא פנוי, על הבסטה פה!
״אחמ-זוהר!-אחמ״ מורן ניסתה לרמוז לי ללכת.
״מה שלומך, זוהר? רוצה לאכול משהו?״ שאלה אמה של מורן.
״כן, באתי על בטן ריקה. תחפשי שם משהו, תמצאי טיפו״ עניתי לה ושמתי יד על הבטן, לא תמצאו גוועת כמוני!
הנער שישב שתי כיסאות מימני שם יד על הפה, מנסה לא לצחוק.
״אל תשים יד על הפה, זה לא מנומס!״ אמרתי לנער.
״אל תשחקי אותה מנומסת!״ הוא אמר לי בחיוך. 
״אני משחקת? פחחח חיי בסרט! אני מלכת המנומסים״ אמרתי לו והוצאתי לו לשון, אמה של מורן הגישה לי את האוכל.
״בתיאבון מאמי״ היא חייכה והתיישבה במקומה.
״תודה״ חייכתי חזרה והתחלתי לאכול. במנומס, כן?
״זוהר, אפשר לדבר איתך לרגע?״ מורן שאלה אותי בנחמדות. כשהשאר לא שמו לב, היא הפכה את פנייה לכועסות.
״אפשר לחכות לאחרי האוכל? אני גוועת״ עניתי לה ממשיכה לטרוף את האוכל. אבל במנומס!
״זהו, שלא!״ היא אמרה לי מושכת אותי למחוץ לבית.
״את מוזמנת להישאר, גירל, אבל על תפדחי!״ היא אמרה לי בעצבים.
״ווי, אמשר לחשוב… עזבי אני אלך״ הודעתי לה ובאתי ללכת. 
״בטוחה?״ היא שאלה, הסתכלתי עלייה.
״לא!״ עניתי לה ובאתי להיכנס לבית שלה. אצלי היא מרגישה חופשי, אצלה אני מרגישה חופשי! 
״ביי!״ היא אמרה לי מצביע על הדרך של הבית שלי.
״יחתיכת גרשנית!״ אמרתי לה עצבנית והלכתי לכיוון הבית.
״תדברי איתי עוד שעה!״ היא צעקה לי מרחוק. הסתובבתי, הנהנתי והמשכתי ללכת.
הגעתי הביתה ועברתי בדרך במטבח. אף אחד לא היה שם, כנראה גמרו לאכול.
אבל אני יודעת מה כן היה שם, כלים מלוכלכים.
הלכתי לסלון, שי ואבי ישבו שם אם 2 שרמוטות.
״שי!״ קראתי בקול והתקדמתי לכיוונם.
״תעלי לחדר ועל תצאי עד שהכל נגמר!״ הוא ציווה עליי.
״סליחה? אני נשארת פה עד שאני לא רואה כלים שטופים!״ אמרתי לו.
״את מתחילה להישמע כמו אמא!״ הוא אמר לי וגיחך.
״סתום! פשוט סתום!״ מלמלתי והתיישבתי לידו, לא לידו… בספה שהוא יושב בא ובקצה.
בין-רגע הטלוויזיה נפתחה על… סרט.
״ביי!״ צרחתי בקול וברחתי לחדר… הבנים של היום, פשוט מגעילים אותי.
״לעולם את סתם אחת בשבילי כל העו-״ 
צלצל לי האייפון, היה כתוב על הצג 'אמא' .
״הלו?״ עניתי לשיחה.
״היי חמודה, שי שם?״ היא שאלה.
״יאפ״ עניתי.
״יש איתו מישהו?״ היא שאלה.
״אממ… סביר?״ אמרתי…
״בדיוק כמו אבא שהיה קטן.״ היא מלמלה . ״תבקשי מימנו להעיף את כולם, אבי יכול להישאר, יש לנו הפתעה!״ היא אמרה בהתלהבות.
״סבבות, ביוש!״ אמרתי וניתקתי, אני יסתבך! היא שונאת שמנתקים לה בפרצוף! אבל זה שווה את זה.
״שי!״ צרחתי וירדתי לסלון. ״אמא מבקשת שתעיף את כל השרמוטות״ אמרתי לו בפשטות.
״סליחה?! מי את חושבת שאת?״ הפצירה בי הזונה שישבה על שי.
״זוהר כחלון, לא נעים בכלל״ אמרתי לה בחיוך מזוייף. חטפתי את השלט מאבי וחיביתי את הטלוויזיה.
״שיוש, תתקשר כשאף אחד לא יהיה בבית״ קרצה לו הזונה שישבה על אבי. ובאף אחד, היא התכוונה עלי!
״סליחה?!״ שאלתי בצרחה, הספה כמעט רעדה. ״יאללה, יאללה, תגזזי לי מהפרצוף לפני שאני יגזז אותך מהעולם!״ אמרתי לה באיום, היא קמה בפחד והלכה, איתה החברה השרמוטה שלה.
״תסדרו פה קצת, כן?״ שאלתי אותם והצבעתי על השולחן המלא. נראלי השולחן נהיה שבעה (או איך שלא כותבים את זה-,-)
״תזמיני משרתים, הם ינקו לך!״ אמר אבי בחיוך ציני.
״תרגיע, יש לך מזל שאני לא מסלקת אותך גם!״ אמרתי לו בעצבים.
״תגידי, אני צריך אישור ממך?״ הוא שאל .
״מאמי, של מי הבית, הא? של מי הכורסה שאת יושב בה?! אז תרגיע!״ אמרתי לו, הייתי עצבנית רצח. 
״שלא תמותי מרוב כעס!״ הוא מלמל בציניות.
״שקול מילים!״ אמרתי לו בערסיות.
״זהו? סיימתם? נראלי נהייתי בן 80!״ שי התערב.
״אתה כבר לא בן 80?״ שאלתי 'בבלבול'. 
״קורע מרוב צחוק!״ הוא אמר בציניות. חייכתי חיוך ציני ועליתי לחדר. 
שוב שיחה שלי בין שי או אבי לא יכולה להגימר בלי לריב!
התלבשתי בג׳ינס בהיר קרעים, גופייה לבנה, מעיל בייסבול לבן/ורוד ונעלי אולסטר ורוד מרקר. 
״ילדים, לרדת!״ שמעתי את צעקת אמי מהסלון. 
ירדתי בריצה מהחדר, כמעט נפלתי במדרגות.
״נו? מה ההודעה?״ שאלתי ונדחפתי בין אבי לשי.
היא ואבי החזיקה ידיים, היה לה חיוך על הפנים.
״הולך להיות לכם אח!״ הם אמרו יחד… 
״נו בסדר…״ מלמלתי, אבי היה נראה רגיל, שי היה בשוק.
״רגע, מה אמרתם?״ שאלתי כמעט בצעקה וכמעט נפלתי מהספה. הולך להיות לי אח תינוק?!