מתרחק..כי מגיע לך טוב באמת! עונה 2-פרק 2

פרק קודם:
שמעתי צעקת סבל מלמטה,מה שאומר שקרה לדור משהו..
ירדתי מהר למטה,ומהשוק התחלתי לבכות..
ראיתי את רוני עומד עם סכין מלאה בדם ביד,ודור שוכב בצד ליד הקיר שהוא מחזיק את הבטן שלו,כמה סנטימטרים מהלב,וכל היד שלו דם..והוא בוכה..

פרק 2:
"טמבלללל מה אתה עושה?" שאלתי את רוני והתחלתי להרביץ לו,אבו הוא העיף אותי מימנו,ויכוון לכיוון דור ספריי כלשהוא..
"תעיף את זה מימנו" צעקתי בכל הכוח שהיה לי וניסיתי להתקרב אבל הוא בעט בי..הרגשתי שאני עוד שנייה מתה.
"אם את מתקרבת אני מרסס עליו את הספריי הזה,זה ספריי פלפל,אל תתקרבי,אל תוציאי מילה" הוא אמר..
"דור" אמרתי לו כאילו אני גוססת,והוא ריסס עליו..
הוא צרח צרחה שה' יודע מאיפה הוא הביא את המיתרי קול האלה,ואז הוא ריסס עליי,ולפי מה ששמעתי הוא יצא..
"אאאאאאאאאאאההההההההההה" צעקתי כמו מטורפת,לא יכולתי לנשום,היה לי קוצר נשימה והרגשתי שאני עוד שנייה מתה,שמעתי אותו משתעל ומקיא..
"אני לא רואהה כלוםםםם" צרחתי ושמעתי מישהו נכנס הבייתה..
"מי זה צורח כמו מטורף?" שמעתי את אמא שלי..
"אמאאאאאאאאאאא" צרחתי לה ולא הפסקתי לבכות..
"ילדה שלייי מה קרה לך?" היא שאלה ושמעתי אותה בוכה..
"לכי לדורררר תזמיני אמבולנססססס" צעקתי לה ולא הפסקתי לבכות..

העיניים שלי היו עצומות..
שמעתי את שתי המילים היחידות BE ALRIGHT (שם של שיר של ג'סטין) והתעלפתי..

"הם הולכים להחלים מזה?"
—"אני לא יודע..אני באמת לא יודע..יהיה קל להבריא את..איך אמרת שקוראים לו?"
"דור"
—"אז יהיה קל להבריא אותו..הוא בחור חזק,הפצע סגור,ולא פגע בשום מקום ובשום איבר פנימי,הבעיה זה איתה,יש לה עור רגיש מידי..אני לא יודע אם היא תיצא מזה בלי גג משקפיים..אנחנו..ייקח לנו זמן..צריך להעיר אותה,ואז לעשות לה בדיקות..ספריי פלפל זה מאוד מסוכן,בייחוד אם לא יודעים להשתמש בו"
"מה התופעות לוואי שיכולות לקרות לזה?"
—"כלום,אבל לפי הנתונים שלי,חמש דקות לפני שהגעת הם רוססו,ובטח היה להם קוצר נשימה,בעיות ראייה וכולי,אבל לבינתיים..את יכולה רק להתפלל"

"דוקטור..היא כבר חודש ככה?מה עושים עם זה?"
"היא אמורה להתעורר..אני יודע מה אני אומר לך!!" הוא אמר..אני יכולה לשמוע,אני יכולה לנשום,לראות,ולהגיב..לא..
אני רוצה לקום,אבל אין לי את הכוח..
דור..אני לא יודעת מה איתו!
אני צריכה להתעורר!
אני צריכה לאסוף את כל הכוחות שיש לי..
לגרום למכשיר הטמבל הזה לצפצף..

"טיטיטיטיטיטיטייטיטיטיטיטיטיטיטייטיטיטיטיטיטיטייטיטי" הצלחתי..
פתחתי את העיניים..הרגשתי שהן נפוחות..
ראיתי לבן..ואז הצבעים חזרו חזרה למקומם.
ראיתי את אמא ואבא,עומדים ליד הדלת..
אמא קבורה בראש של אבא..
כמה זמן זה ככה?
דור..הינה הוא…הינה הנסיך שלי!
ראיתי אותו יושב,והחזה שלו היה נפוח,זה לא נראה כמו שריר חדש,זה נראה כמו תחבושת..היה לו צמיד של בית חולים.
התחלתי לזוז במיטה,והם ראו..הם מסתכלים..רגע,איך זה הגיוני אבל שהם לא רואים שהעיניים שלי פקוחות..
הושטתי את היד שלי לדור,הוא היסס,והושיט לי את היד,וקפץ אחורה בבהלה..
"מה קרה?" אמא שאלה אותו..
"היא חשמלה אותי" הוא אמר
חיים אני לא צלופח תביא כבר ת'יד!
אמא שלי הביאה לי את היד שלה,וגם היא הלכה אחורה..
תגידו אתם רוצים להסביר לי מה קורה כאן??!!??
אני מרגישה לרגע כאילו אני מספקת חשמל למכשיר הנשמה שלי..
אני יכולה לקום נכון?
יופי..
קמתי,והם הסתכלו שקמתי..
פתחתי את הידיים לחיבוק,אבל הם התרחקו..
"דוקטוררררר" אמא שלי צעקה..
"מה קרה גב…וואוווו" הוא נכנס לחדר בצעקה..
"תגידו לי..מה זה אמור להיות?" דור שאל..
"אני חושב שאני יודע מה צריך לעשות..
הוא צילם אותי,ופתח לי את העין,והראה לי..
ה' ישמור..
ראיתי שחור..הרגשתי סחרחורת..
עכשיו אני יודעת שחזרתי חזרה ליקום שאני נמצאת בו ולא ליקום הרביעי שהמצאתי בחודש וחצי ששכבתי במיטה הדפוקה הזאת.
התעלפתי..שוב!

"בוקר טוב יפה שלי.." אישה אחת אמרה לי..
"היא התעוררה?" ילד..חתיך כזה..שאל את האישה הזאת..
"כן.." אני יכול?" הוא שאל..
"כן" היא אמרה..
הילד התקרב אליי..נבהלתי אז הלכתי טיפה אחורה..
"מה אתה רוצה מימני?" שאלתי אותו..
"מי אתה.ומה אתה רוצה מימני?" שאלתי אותו שוב פעם..
"את לא זוכרת אותי?" הוא שאל..
"לא.." אמרתי לו..
אני מכירה אותו?