אלברט ספוז'ניקוב פרק 2

הבטתי קדימה, אני ומקס בערך באזור השום מקום. אין לי מושג איפה אני נמצא, ולאן אני אמור להגיע ואיך. כי את הבריחה לא תכננתי יותר מידי.
כרגע יש לי משימה אחת: מצוא אוכל למקס ורק אחר כך למצוא אוכל גם לי. לי נשאר קצת בשר מיובש ולחם. התערובת של מקס נגמרה לגמרי, ואני לא מצליח למצוא עשב – הכול הרי מכוסה שלג. אני חותך לו קליפות של עץ אורן ומנסה לאסוף כמה שיותר צנוברים, אבל זה באמת חסר טעם.
מקס מחרחר. אוזניו פונות קדימה ואני מנסה למצוא את מה שהוא רואה. אני מזהה סנאי יחסית גדול. אני מוציא חץ וקשת ומנסה למצוא זוויות טובה לירייה. אני משחרר את החץ, והוא פוגע לו ישר בעין. אני מאושר מאוד, למרות שיש לי מספיק אוכל כרגע, ולעסוק בלפשוט את העור של הסנאי זה קצת מעצבן. אבל זה טוב, תמיד טוב להתאמן על כישורי ירייה. אני לוקח את הסנאי וממשיך בדרך עם מקס. אני מנסה לשיר למקס, להעלות את המורל של שנינו. אני מלטף אותו, מתכופף קדימה ומחבק את צווארו. כשאני חוזר למקומי, אני קולט 4 עצים ירוקים עם פירות עליהם. אני לא מבין מאיפה העצים האלו הגיעו פתאום, כל העצים שאני ומקס ראינו היו בעיקר עצי אורן ועצים מתים ושחורים. אני נותן לו לרוץ לכיוון העצים, אני יורד ממנו, הוא תולש לו ענף שלם ואני מתחיל לקטוף את הפירות שנראים כולכך יפים, וכבר הפה שלי מתמלא רוק כשאני חושב על הטעם המתוק שלהם.