היי, אני ערפד (חלק ב')

התעוררתי בבהלה, מתנשמת ומתנשפת, וניסיתי להרגע. 'החלום' חשבתי 'הוא היה כלכך אמיתי, מי היה

הנער הזה? למה אני ראויה?' שאלות רבות צצו בראשי. 'תרגעיי' ניסיתי להרגיע את עצמי. העפתי מבט חטוף

בשעון. השעה חמש לפנות בוקר, ובית הספר מתחיל בשמונה וחצי. הנחתי את הראש על הכרית וניסיתי

להרדם. לאחר חצי שעה שלא הצלחתי להרדם קמתי מהמיטה והתיישבתי ליד השולחן.

ניסיתי לצייר את אותו הנער. משהו בו לא השאיר אותי במנוחה, היות שאני לא מציירת דיוקן ציירתי אותו

כאנימה, לפי דעתי יצא מאוד דומה! השעה הייתה שש ועשרה בדקתי שוב את התיק שלי וירדתי לאכול.

סתיו בדיוק היה במטבח, הוא לגם מים קרים. נעמדתי מאחוריו והוא בדיוק הסתובב וכשראה אותי נבהל

וכמעט הפיל את הכוס מידו. "מה יש לך?" שאלתי אותו "מה יש לי? מה יש לך?? אמל'ה חשבתי שאת

רוח רפאים!" הוא ענה לי בקול לחוץ. "אין לי שום דבר וכדי שתתחיל להסתדר לבית הספר. אתה עדיין

בכיתה ה'. ויש לך גם מיצ"ב השנה בכמה תחומים וכדי שתלמד טוב אליהם. ובכללי בכל השנה" אמרתי לו

תוך כדי שאני מוזגת לעצמי כוס מים קרים עם שתי קוביות קרח. "מיצ"ב? מה זה?" אמר סתיו והניח את

הכוס על השולחן. " כבר יסבירו לכם. " לגמתי לגימה ארוכה מהמים. "ואני הלכתי להתחיל להסתדר וכדי

גם לך." אמרתי ועליתי במדרגות. החלום עדיין הטריד אותי ולא השאיר אותי במנוחה….

הזמן עבר וכבר שמונה ורבע. אימי הסיעה אותי לבית ספר. כשעמדתי בפתח השער הרגשתי אוירה

מיוחדת, שונה מבית הספר הקודם שלי, אחת המורות אמרה לי שאני צריכה ללכת למנהלת וליוותה אותי

בעודה שואלת שאלות. עניתי עליהן ועד מהרה הגענו לחדר המנהלת.

המנהלת הייתה צעירה, בשנות השלושים שלה, היא ביקשה ממני להתיישב והתחילה " אני מאוד שמחה

שהגעת, הלימודים יתחילו בעוד עשר דקות , אך עדיין נותר לנו זמן לשוחח. ראשית, בית סיפרנו מאוד קשה. וכדי

להצליח צריך לקיים מספר דרישות. הראשונה, להגיע בזמן לכל השיעורים. השניה, להביא את כל הציוד

הנדרש ולא לשכוח דבר. השלישית, להתייחס בכבוד למורים והרביעית והאחרונה להכין את כל המטלות

הנדרשות." היא הביטה בי תוך כדי דיבור. "כן, שמעתי על זה ואני מקווה שאני אסתדר פה " עניתי

בנימוס. הפעמון צילצל. "אני שמחה לשמוע" היא ענתה בחיוך "ועכשיו בואי אני יציג אותך לכיתתך

" קמתי ושנינו התחלנו לצעוד לכיוון הכיתה. בדרך היא הסבירה לי שהכיתה הזאת מאוד מיוחד. במה לא

סיפרה לי. לפחות לא את הדבר השני. עמדנו בפתח הדלת. "מוכנה? " שאלה . "מוכנה " עניתי. וברגע ש…