המפעל – מבוסס על סיפור אמיתי – חלק 2

מריה חיכתה לנו מול המפעל.. היא ראתה אותנו ועברה את הכביש.חזרנו למגרש הכניסה כריס ופיטר חיכו לנו שם. "יאללה בואו" אמר פיטר והתקדם. הלכנו חזרה למפעל. "וואו" התפעלה מריה. "מה וואו?" מלחיץ כאן!" אמרה רוז ואני שתקתי. הבנים דיברו בינהם ואז באו אלינו. "עולים למעלה" הם אמרו והתקדמו לכיוון המדרגות. "מה למעלה?" אמרה רוז בזמן שנגררנו אחריהם. פיטר עדיין כעס קצת, הוא עלה ראשון, אחריו אני ורוז.. עדיין צמודות ומאחורינו מריה וכריס נעמדו ליד פתח המעלית שהייתה חסרה ובפתחה היו מפוזרים תערים כאלה כמו בסרטים כשאנשים חותכים לעצמם את הורידים. "מעניין מה קרה פה" אמרה מריה מאחורינו. "נורא.." הסכמתי איתה. עלינו לקומה השנייה. פיטר נכנס בפתח ואנחנו עמדנו בחדר המדרגות. "עוד קומה למעלה" הוא אמר ועלה.. מריה וכריס היו מאחורה… יותר מידי ככה שלא ראו אותם והאור היחיד שהיה ברשותי לא האיר את דרכם. "בואי נחכה להם שנייה" אמרתי לרוז ונעצרנו. כשראיתי שהם עולים הסתובבתי לגרם המדרגות הבא ופיטר עמד שם בחושך כמו רוח, בשקט, מביט לכיוונו בכעס, הרוח מבעד לחלונות העיפה את שערו הצידה דבר שרק גרם לו להראות מפחיד יותר. נבהלתי קצת וכמעט פלטתי צרחה אבל עצרתי בזמן. עלינו עוד קומה, ועוד קומה,ועוד אחת ובסוף הגענו לגג. הגג היה החלק הכי פחות מפחיד.. מלבד העובדה שהוא היה הכי גבוהה.. הוא היה פתוח והיה בו הכי הרבה אור מהירח וראו בו הכל בלי שום קירות שמפרידים בין חדרים ויוצרים חושך אחד גדול. מהגג הגדול היו שתי עליות לגגונים קטנים. פיטר מריה וכריס עלו לאחד הגגונים.. אני ורוז נשארנו למטה.. ניסינו להרגע.. הם ירדו מהגגון וירדנו למטה, הייתה דלת אחת שעשתה רעש מלחיץ במשך כל הזמן שהיינו בפנים. 'דיי את מדמיינת!' חשבתי לעצמי. הארתי עם הפלאפון את הרצפה ונעצרתי. 'מפגרת!' חשבתי שוב 'יש לך פשוט כישרון להסתכל למקומות הלא נכונים ברגעים הכי לא מתאימים אעה?' המוח שלי רב עם עצמו. היו שם עצמות.. של עכברוש..של ציפור.. של לא יודעת מה! אבל היו עצמות.. אני ורוז ירדנו מהר את המדרגות ושוב פעם הארתי למקום הלא מתאים בזמן הלא נכון.. עוד עצמות.. ולדעתי גם דרכתי על כמה מהן. 'אמא אמא אמא אמא!! תשתלטי על עצמך!' רבתי עם עצמי במוח. "בואו לפה" אמר פיטר.. הרבה יותר רגוע. נכנסו לאיזה קומה. "נצלם פה ונעשה פה חזרות" הוא אמר. ונכנס לעומק הקומה. נכנסו אחריו ועמדנו בכניסה.. קרוב לגרם המדרגות "לא אי אפשר.. חלק שם" הוא אמר והסתכל הצידה. פתאום שמענו רעש מעלינו. "זה עטלף" אמר פיטר "לא נראה לי" אמרתי והארתי למעלה לנסות לראות מה זה היה. כריס מריה ופיטר התקדמו. התקדמתי אחרים לעומק הקומה ורוז לידי. "תאירי לפה" אמר כריס, הארתי לכיוונם, על הרצפה. הייתה גופה טרייה של יונה. "איכ' איכ' איכ' לא!" אמרתי ופיטר נעלם. "תסתכלו" אמרה מריה והצביעה בכיוונה לחלון קטן בקיר הפנימי של הבניין. "למה יש חלון לחדר אחר?" שאל כריס "עזבו אותכם החלון תראו את זה.." אמרה. התקרבנו לחלון וראינו תמונות של תינוקות מודבקים עליו. היינו מרוכזים כל כך בתמונות שלא ראינו איך פיטר נעלם. לפתע שמענו דפיקות על הדלת שליד החלון ההוא. אני ורוז צרחנו ונעמדנו מאחוריי כריס. בום בום בום והדלת נפתחה בחוזקה!