הפנימייה 2 – פרק 14

Estonian 10/09/2011 940 צפיות אין תגובות

*פרק מחווה לפרסי ג'קסון חלק א'*
גם אם לא קראתם את הספר אתם תבינו את הסיפור הזה.

זוכרים את קיר הלבנים שיצא דרך הדלת? חשבתי שזה רק הקטע של מזל רע אז הלכתי לבדוק שוב. ברגע שפתחתי את הדלת גיליתי דשא ירוק, יער קטן ומרחוק ראיתי ילדים צוחקים וצורחים ונלחמים ומדממים וגוססים. זה היה מראה מרהיב.
נכנסתי פנימה. הלכתי ביער עד שהגעתי למלבן ביתנים שונים מאוד.
"היי, מי זה הילד הזה?" שאלו ילדים אחרים.
"אני ישראל, אני מהפנימייה ממש שם" אמרתי.
"איך לעזאזל נכנסת הנה?!" קראה ילדה אחת בלונדינית.
"אמרתי שמהפנימייה!" אמרתי בקול חזק יותר.
"אבל איך?" היא שאלה שוב.
"עברתי דרך הדלת סתומה!" צעקתי.
כולם עשו "אה" של התפעלות.
"איך יכולת לקרוא לה סתומה?" שאל ילד אחר.
"מה אסור?" שאלתי.
"אני לא סתומה" אמרה הבלונדה והניפה את השיער שלה כמו סתומה.
"מי אתם חושבים שאתם בכלל?" שאלתי.
"אנחנו מאגניבים כי אנחנו לא אנושיים" אמר אחד הילדים.
"שיהיה" אמרתי "אבל מה לעזאזל המקום הזה?".
"מחנה החצויים" אמרה ילדה אחת.
"מחנה השתויים אולי? נראה לי שאתם שתויים" אמרתי.
"אויש, בדרן" אמרה הילדה הבלונדינית בזמן שכולם התפקעו מצחוק.
"מעולם לא חשבתי ככה!" התפקע אחד הילדים והתחיל לנחור נחירות חזיריות תוך כדי צחוק ממש כמו הולנד וקולומביה כאשר הם לוקחים סמים וצורחים "שזיפים".
"אז מה עובר עליכם כאן במחנה החצויים?" שאלתי.
"כל אחד כאן הוא חצי אנושי וחצי…" אמרה ילדה "רגע, אתה מפלצת?".
"לא" אמרתי "אבל יש לי שני חברים לחדר שהם אכן מפלצות".
"מאיזה מחנה אתה מגיע?" שאל ילד אחר.
"אני מהפנימייה" אמרתי והצבעתי על הדלת.
"איזו פנימייה?" שאל הילד.
"תסתכל על הדלת" אמרתי.
"אין שם דלת" אמר הילד.
"אויש, זה אולי מחנה הטיפשים" אמרתי.
עוד פעם ילדים התפקעו תוך כדי אמירת :"מעולם לא חשבתי שאפשר לקרוא ככה למחנה".
"שכל לא זורם כאן בשפע אה?" שאלתי.
הם המשיכו להתפקע.
ראיתי חתול לבן עומד בצד.
"אז אתם חצי אנושיים וחצי מה?" שאלתי.
"לא מגלה ולא מגלה" אמרה הילדה הבלונדינית.
"בבקשה" אמרתי.
"חצי אנושיים וחצי אלים" אמרה הילדה "אלים יוונים ושיואו! הנה חתול!" היא הלכה לכיוון החתול והרימה אותו. פתאום היא קלטה זבוב באוויר והיא הפילה את החתול לרצפה ועקבה אחרי הזבוב עם האצבע. הוא נחת לה עליה והיא נתנה מכה ליד שלה ואז בחנה אותה.
"יש לך הפרעת קשב וריכוז?" שאלתי.
"איך אתה יודע?" היא שאלה והניפה ידיים באוויר. על החולצה שלה היה כתוב "מחנה החצויים ואם אתה קורא את זה סימן שאתה לא שייך לכאן כי אין לך דיסלקציה".
"אתם ילדים מוזרים" אמרתי.
"מה?!" צעק ילד ופתאום גל מים ענק פגע בי.
"הלכתי מכאן, פסיכים!, זה יותר גרוע מיום שישי השלוש עשרה" אמרתי והלכתי משם.

בערב החלטתי לחזור למקום הזה, רציתי לדעת יותר. הסתקרנתי. הפעם רציתי לקחת מישהו. רציתי לקחת איתי את גרמניה, אחרי הכל איתו ערכתי את מסע היקומים המקבילים. הלכתי לחדר שלו. הוא פתח את הדלת.
"רוצה ללכת איתי לחקור מחנה מוזר?" שאלתי.
"לא!" הוא צעק "אני לא מוכן לזה, פעם שעברה העלת אותי באש באמצע קרחון".
"נוכל להציק לילדים שם" אמרתי.
"לא מספיק" הוא ענה.
"אני אביא לך שטרודל" אמרתי.
"אני שלך".

פתחתי את הדלת בעדינות. במחנה ההוא היה כבר שעת ערב. שמעתי קולות של שירה בציבור וצרחות של ילדים שצורחים "תפסיק לדקור אותי עם החרב שלך!". הלכנו בעקבות הצלילים עד שהגענו לבמה שנראתה כמו במה מהעת העתיקה.
פתאום כולם עצרו והמדורה שבמרכז הפכה לכתומה וגבוהה מאוד עד כדי שהיא שרפה כשלושה ילדים.
קנטאור אחד עמד שם עם פה פעור.
"אתם חצויים?" הוא שאל.
"לא" אמר גרמניה.
"אז איך הגעתם לכאן?" שאל הקנטאור.
"שוב אתה מהפנימייה?" שאלה הבלונדה "אתם לא רצויים כאן!".
"מי את שתגידי לי שאני לא רצוי כאן!!" צרח עליה גרמניה.
"וואו, אתה יודע לצרוח" אמרה איזו אחת ממש יפה "בא לך להתנשק".
"מאיפה אתם?" שאל ילד אחר.
"אנחנו מהפנימייה פעם רביעית!" צעקתי.
"איזו פנימייה?" שאל ילד אחר.
"מי אתם?" שאל גרמניה.
"תענו לשאלה שלנו" ענה הילד. היה לו שיער שחור ועיניים ירוקות.
"אתם תענו לשלנו קודם!" צרח עליו גרמניה כמו שרק גרמניה מסוגל לצרוח.
"זה מחנה החצויים, כולם כאן חצי אנושיים וחצי אלים יווניים, ההורים שלנו אלים ולכן אנחנו יכולים לגרום להם לטגן אתכם" אמר הילד עם השיער השחור.
"ומי אתה?" שאל גרמניה.
"פרסי, הילד הכי שולט בעולם" הוא אמר.
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אם רק תעז לאיים עלי אתה תחטוף כל כך חזק שתתחרט שאי פעם איימת עלי" אמר גרמניה.
"מי אתה בכלל?" שאל פרסי.
"אני גרמניה" הוא אמר.
הוא החוויר כולו.
"כן, כן, תודה לך" אמר גרמניה.
"אז איך זה שאתם ממש ליד הפנימייה ואתם לא מודעים אלינו?" שאלתי.
"לא יודעת" אמרה הבלונדינית ההיא מהבוקר.
פתאום נכנס ילד עם מגש של שטרודלים.
גרמניה קלט את זה במבט שלו וממש כמו במשחק ההוא עם הפוקימון והוא רץ והתחיל לטרוף את כולם.
"היי! זה בשבילנו!" מחה הילד שהביא אותם.
"לא אכפת לי" אמר גרמניה.
"רציתי שטרודל!" צעק פרסי "אני אטביע אותך!".
"נראה אותך!" אמר גרמניה.
"דו-קרב" אמר פרסי "מחר!".

המשך יבוא…


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך