מה רע בלהיות עצמך?! פרק 28

"רוני קומי!" אמא צעקה ופתחה את הווילונות.
"לא אין לי כוח" אמרתי ומשכתי את השמיכה מעל הראש
"נו יאללה יום אחרון ואז חופש גדול" היא אמרה ופקחתי את עיני בחוזקה.
"וואלה נכון" אמרתי שמחה קמתי מהמיטה ולבשתי חולצה לבנה גינס בויפרנד וטימברלנד. התאפרתי החלקתי את השיער שמתי בושם לקחתי את הפלאפון וירדתי למטה.
"פשיה מה קרה שאתה ער בשעה כזאת?!" שאלתי את דויד המומה
"הלו יא אוחתי לא לזלזל יום אחרון לבית ספר צריך לדפוק נוכחות" הוא אמר
"זהו אחר כך צבא מתרגש?" שאלתי אותו
"כמו פחית שימורים" הוא אמר
"אבל פחית שימורים לא יכולה להתרגש היא דומם" אמרתי מבולבלת
"בידיוק!" הוא אמר וקם
"אבל.." התחלתי להגיד אבל עצרתי
"בלי אבל בית ספר" הוא אמר והלכנו לבית ספר
"רוני" שמעתי את חן צועקת לי מרחוק
"ביוש" אמרתי לדויד והלכתי לקראתה
"יום אחרון מתרגשת?" היא שאלה
"בטח באתי לקחת את התעודה ולעוף מפה" אמרתי צוחקת
"חכי יש טקס ואיזה משהו בכיתה ואז תעודות והיא מחלקת שנים" היא אמרה
"אוח מה עשיתי רע?!" שאלתי והסתכלתי לשמים היום עבר מהר וסוף סוף קיבלתי את התעודה
"מה הממוצע?" חן שאלה
"93 שלך?" שאלתי
"89" היא אמרה
"אין סוסות אנחנו" אמרתי לה ויצאנו מהשער
"איך את עם הפרידה?" שאלתי אותה והחיוך ירד לה מהר
"בסדר" היא אמרה
"הלוואי ויכלתי לדעת מי זאת הילדה שהוא אוהב" היא אמרה
"ונגיד ואת תדעי אז מה יקרה?" שאלתי
"סתם להגיד לה שהיא זכתה ולדעת אם היא באמת שווה אותו" היא אמרה
"אני יודעת מי זאת" אמרתי לה ובלעתי את הרוק
"מי?" היא שאלה וחיכתה בקוצר רוח לתשובה
"אבל את מבטיחה לא להתעצבן?" שאלתי אותה
"בסדר" היא אמרה בקול מהסס
"זאת אני" אמרתי
"ידעתי" היא אמרה. אוקיי לתשובה הזאת לא ציפיתי
"ידעת?" שאלתי
"כן הוא תמיד הסתכל עלייך אחרת וקינא לך יותר מידי" היא אמרה
"מה?! ולמה נשארת איתו?" שאלתי
"לא יודעת קיוויתי שזה ישתנה?" היא אמרה שאלה. היא בעצמה לא בטוחה
"טוב ביי" אמרתי ונכנסתי לבית שלי.

"חיים שלי איך התעודה?" שאלתי את עמית בפלאפון
"חרא ממוצע 48" הוא אמר
"מה?!?!" שאלתי ונשכבתי על המיטה
"סתם 84" הוא אמר
"ואיך שלך?" הוא שאל
"מעולה 93" אמרתי
"פשי זוג גאונים אנחנו" הוא אמר
"תקשיב יש סיכוי שאנחנו יוצאים לחגוג היום?" שאלתי אותו
"אמממ" הוא אמר והרהר
"בבקשה נו בוא איתי וככה תשמור עליי" אמרתי
"טוב תתארגני 10 וחצי אנחנו יוצאים" הוא אמר
"טוב אוהבת אותך" אמרתי לו וניתקתי. הסתכלתי על השעון השעה רק 7. נכנסתי למקלחת ארוכה יצאתי ממנה ולבשתי שמלה שחורה סטרפלס שמגיעה עד מעל לברך צמודה בחזה ואחר כך מתרחבת מעט. על כל החזה יש פייטים כסופים. נעלתי נעלי עקב בצבע כסף. שמתי מייקאפ מסקרה עפרון שחור סומק איליינר ואודם אדום. סידרתי את השיער השפרצתי מעט בושם ובידיוק עמית צפר לי מלמטה. הכנסתי לתוך ארנק אודם מסטיקים כסף פלאפון וירדתי למטה.
"ואוו חיים שלי הכי יפה" עמית אמר ונישק אותי
"חתיך שלי" אמרתי וחיבקתי אותו
"יאללה נוסעים?" הוא שאל ופתח לי את הדלת
"אוו חיים שלי" אמרתי נישקתי אותו ונכנסתי לאוטו
"הוא סגר את הדלת נכנס מהצד השני ונסענו.
הגענו למועדון זיהיתי כמה ילדים שאני מכירה וכל פעם שעמית לא הסתכל שתיתי קצת הוא לא הרשה לי יותר משתי כוסות מקסימום והוא לא שתה הוא בכל זאת צריך לנהוג.

"יאללה בואי לישון" עמית אמר והעלה אותי בשקט לחדר שלו.
"לא רוצה" אמרתי וצחקתי כמו מפגרת
"נכנסנו לחדר שלו והוא נתן לי חולצה וטרנינג ויצא. לבשתי את החולצה שהייתה כמו שמלה עליי ונכנסתי למיטה
"אפשר להיכנס?" עמית שאל כשהוא נכנס עם יד על העיניים
"כן" אמרתי וצחקתי הוא היה לבוש רק עם טרנינג ונשכב על ידי. הסתובבתי עם הפנים אליו וככה גם הוא והתחלנו להתנשק.
"אני אוהבת אותך" אמרתי לעמית ועליתי מעליו
"רוני מה את עושה?" הוא שאל וניסה להפסיק אותי
"אני מוכנה" אמרתי לו
"רוני את שיכורה את לא יודעת מה את רוצה" הוא אמר וניסה להפסיק אותי
"אני לא שיכורה ואני רוצה אותך"אמרתי והמשכתי לנשק אותו
"רוני די" הוא אמר והעיף אותי ממנו בעדינות
"אני גם רוצה את זה אבל כשתהיה פחות שיכורה" הוא אמר
"אני רוצה ללכת" אמרתי
"לא אל תלכי תשני פה ואז תלכי בבוקר" הוא אמר
"טוב" אמרתי כמו ילדה קטנה ונרדמתי