מישהו עדיין זוכר?
האם מישהו זוכר?
את החול שפעם דרכנו עליו.
האם מישהו זוכר?
מה שהבטחנו בחבורה הקטנה שהייתה לנו.
הדברים החשובים ובעלי המשמעות שהיו,
רק שלנו ורק בשבילנו,
הדברים שייחדו אותנו לפני שהתפצלנו,
וכול אחד הלך לדרכו השונה,
האם מישהו זוכר?
האש המתלקחת שחיממה אותנו.
האם מישהו זוכר?
את הגיטרה שהחליקה צלילים רכים אל תוך אוזנינו.
האם מישהו רוצה לזוכר?
שפעם כולנו היינו ביחד,
שבפעם לא השארנו אך אחד מאחור,
שפעם היינו מאוחדים…
האם מישהו מתנגד לקבור את הזיכרונות?
לא? יופי,
אז עכשיו סוף סוף נשים את עברנו בצד,
וננעל אותו בתוך קופסא,
שם יישאר לכוד לעד,
עצוב, מסכן,
ובודד,
יחד עם כול הזיכרונות שלנו.
תגובות (5)
יש!!!! אני אוהבת את זה ממש! (למרות שזה- או במילים האחרות: הפסיכופת- ממש… פסיכי!)
השיר ממש ממש יפה!
הקטע ממש יפה תמיד רציתי שמישהו יכתוב על זכרונות בדיוק ככה:) הייתי מוסיפה אולי טיפה עיניין
אולי אהבה או מוות מקווה שהבנת את הכיוון..3>
ואוו… הזרימות של המילים והכתיבה…
זה ממש נפלא ומקסים :)
אהבתי מאוד
זה שיר ממש טוב…
הכתיבה נפלאה והרעיון טוב…
תמשיכי לכתוב שירים.
מישהו1, הבנתי את הכיוון, אני פשוט חשבתי על הדבר הכי פשוט ונחמד. חבורת נערים קטנה שלאחר התיכון נגיד, התפצלה ודרכיה נפרדו. למרות כול האהבה ביניהם… ותודה רבה לספירי, תולעת סיפורים וחלק ממני :)